המצורע חייב ללכת אל הכהן, והכהן מחליט אם הוא טהור או טמא. מילה זו, “טהור” או “טמא”, שנאמר על ידי כהן, בעצם קובעת על המצורע את מצבו הטהור או הטמא. התפארת שלמה מסביר שאדם המשתמש בדבריו כדי ללמוד תורה ולהתפלל בכוונה ובשקידה משיג את היכולת לקבוע טהרה או טומאה באמצעות דבריו.

רבים מאתנו מכירים את ה”מי שברך” שהולחן על ידי התוספות יום טוב בתגובה לגזרות ת”ח ות”ט (הטבח הנורא מחמיילניצקי בדרום פולין ואוקראינה בשנות 1648-1649) שבמהלכם נשפך הרבה דם יהודי. התוספות יום טוב ייחס את ההרס הזה להתנהגות לא ראויה בבית הכנסת בזמן התפילה. באופן כללי, אנשים אינם מבינים את הקשר בין חטאי הדיבור לבין יכולתם לגרום להרס. התפארת שלמה מסביר שכאשר משה רבינו ראה את בני ישראל משועבדים במצרים, והוא ראה איך הם דיברו ביניהם, אמר משה “אכן נודע הדבר”. בעוד שזו משמעותו המילולית, “עכשיו ידוע לי העניין”, משתמע גם שמשה הבין שאם היהודים נמצאים בגלות, זה מסיבת הדרך הלא נכונה שהם מדברים זה עם זה.

עברו כמעט 80 שנה מאז שמשה רבינו ברח עד שהתפילות של בני ישראל התקבלו כדי שתוגשם הגאולה ממצרים. גם תפילום נעזרה ע”י התפילה של משה רבנו – כלומר, התפילות של משה ליוו את התפילות של בני ישראל עד שהגיעו לשמים. עכשיו אנחנו מבינים למה המצורע חייב לפגוש את הכהן, ורק הכהן יכול להצהיר שהוא “טהור”.

בספרים הקדושים כתוב שבמשך ליל הסדר, יש שני רעיונות שעלינו לשים לב להן: “פסח”, (שהוא חיבור מילים של “פה” ו”סח” כלומר פה שמדבר) ו”פרעה”, (שהוא חיבור מילים של “פה” ו”רע”). העבודה בליל הסדר נעשית על ידי שימוש בדיבור שלנו כראוי על מנת לקיים את המצווה של “הגדה” – לדבר מילים של קדושה עם יהודי אחר ולהעביר לו רעיונות חיוביים. כך אנחנו הולכים מ “פה-רע” ל “פה-סח”.

הסיפור מסופר על הגאון מווילנא, שכאשר היה בגלות עצמית הוא התפלל באיזה בית כנסת והוא העיר “זה מאוד מחניק כאן”. התושבים שלא הכירו את הנוסע הבלתי מזוהה, שאלו אותו “הלא בית הכנסת שלנו נראה נעים ואפילו יש אוורור טוב. למה אתה מצאת את זה מחניק?” הגאון ענה, “נראה לי שעברו על איזה חטא כאן שגורם שכל התפילות לא יעלו אל ה’, ולכן המחנק. אתם צריכים לתקן את הבעיה כדי שהתפילות יעלו”. אני רוצה להוסיף משל: לפעמים רואים שחתיכת פלסטיק קטנה מכסה את הניקוז באמבטיה, ומונעת את כל המים מלרדת. אבל תנועה קלה – אשר לא קשה לעשותה – יכולה לגרום לאמבטיה להתנקז כראוי. מבחינה פיזית קל יותר להיות בשקט מאשר לדבר. לפעמים כדי לתקן בעיה אנחנו רק צריכים להתאפק בזמנים מסוימים מלדבר בכלל.

כאשר אנו חושבים על מצוות ליל הסדר וסיפור יציאת מצרים, אנחנו מצטערים על הקשיים שסבלו היהודים לפני אלפי שנים. עם זאת, כאשר אנו חושבים על אחינו היום שאינם באותו “ראש” כמונו, אנו רואים אנשים אשר הדיבור שלהם פחות מושלם. כפי שאנו מנקים את הבית שלנו בשבוע האחרון לפני החג כדי להתכונן ל”פה-סח”, זה זמן טוב גם להיפטר מ”פה-רע” בפנים, ועם זה נזכה שתפילותינו יתקבלו.