וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. (שְׁמוֹת י:כג)

במכת חושך היה חושך סמיך בכל רחבי מצרים, וה’ עשה נס מיוחד להאיר את המקומות שבהם היו בני ישראל. . ה”חתם סופר” שואל, למה עשה ה’ את הנס בדרך הזו? למה הוא לא פשוט עיוור את כל המצרים על מנת לקבל את אותן תוצאות?

המדע מלמד אותנו שאנשים שיש להם מגבלה באחד מחמשת החושים שלהם, מפתחים רגישות גבוהה יותר ושימוש רב יותר באחד או יותר מהחושים האחרים שלהם. לדוגמה, עיוור יכול לשמוע או להריח דברים שהאדם הממוצע לא יכול. המדענים מייחסים זאת לעובדה שאדם מנסה לפצות על נכותו על ידי מיצוי הפוטנציאל של החושים האחרים. החתם סופר מסביר את ההבדל בין אדם עיוור לבין אדם שנמצא בחדר חשוך לחלוטין עם עיניים פקוחות. הוא אומר כי בעוד שהעיוור לא רואה, האדם בחדר החשוך רואה כלום. על ידי העובדה שהוא רואה כלום, הוא בעצם משתמש בחוש הראייה שלו, אבל באופן שאינו מספק לו שום מידע ולכן לא יעיל כלל. אם ה’ היה עושה את המצרים עיוורים, חוש הראיה שלהם יופסק, והחושים האחרים יתעצמו.

החת”ס לוקח את זה צעד נוסף, כדי להסביר פסוק בפרשת בהעלותך. התורה מספרת לנו שהיהודים התלוננו על כך שאכילת המן במדבר היא “משעממת”. היהודים אמרו, “בלתי אל המן עינינו” – המן לא היה כל כך “תאווה לעיניים”, ומכיוון שהיו יכולים להשתמש בחוש הראייה, החושים האחרים -כמו הטעם- היו עמומים, וכתוצאה מכך המן היה פחות טעים ממה שבני ישראל רצו שיהיה.

לעתים קרובות, אנו מוצאים את עצמנו במצב בו לטלפונים הסלולריים שלנו אין קליטה. אנחנו מנסים שוב ושוב למצוא מקום עם קליטה כדי להשתמש במכשיר שבידינו, למרות שלפעמים יש טלפון קווי זמין. אבל אנחנו מתמקדים יותר מדי בניסיון להשתמש בכוונות המקוריות שלנו, עד כדי כך שאנחנו מתעלמים מהפתרון הברור. זה מבזבז את האנרגיות שלנו באופן לא יעיל כלל. יתכן, ונוכל להרחיב את הרעיון של החתם סופר, שמלבד רצונו להעניש את המצרים, ה’ לימד אותנו למצות את היכולות הקיימות בנו.