“וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם” (במדבר כ:י)

רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, היה ידוע כ”סנגור” של כלל ישראל, שכן תמיד היה מסוגל למצוא את הטוב באנשים, אפילו במה שנראה כפעולות לא ישרות במיוחד. סיפור שמראה את הרעיון הזה היה על אדם שיצא מבית הכנסת באמצע התפילה להחליף את גלגל העגלה שלו. מאחר שהוא היה באמצע התפילה, היה ברור שהוא עדיין לבוש תפילין. ר’ לוי יצחק העיר “ה’, תסתכל על העם שלך! גם כאשר הם עושים פעילות שגרתית כמו שינוי גלגל, הם לובשים תפילין!”

אנו מבינים שזה לא בא רק מכח הדמיון שלו, אלא הרב לוי יצחק ניסה ליצור מציאות חדשה על ידי המרת דבר שלילי לחיובי. השבוע ראיתי עוד רעיון ממנו, שמדגיש את הפילוסופיה הזאת, ואני רוצה לשתף אותו איתכם.

יש מחלוקת בין רש”י והרמב”ן מה היה חטא “מי מריבה” – המעשה בפרשת השבוע שבו משה הכה את הסלע. רש”י אומר שהחטא באמת היה שמשה הכה את הסלע, והרמב”ן אומר שהחטא היה שמשה כינה את בני ישראל “המורים”. רבי לוי יצחק מסביר כי בעצם אין מחלוקת בין רש”י להרמב”ן – אלא שכל אחד מתחיל מנקודת ייחוס שונה.

יש מצבים שבהם עלינו להוכיח את חברינו. ישנן שתי דרכים שבהן ניתן לעשות זאת: אחת באמצעות עידוד חיובי, והשניה על ידי הדגשת החסרונות של האדם. הפסוק במשלי (ט:ח) אומר: ” אַל-תּוֹכַח לֵץ, פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ.” השל”ה הקדוש הסביר את הפסוק כדלקמן: כאשר אתה מוכיח את הזולת, אל תקרא אותו “לץ”, כי אז ישנא אותך ולא יקבל את התוכחה שלך. במקום זה תאמר, “אתה איש חכם, לכן אני בטוח שזו היתה טעות”, והוא יאהב אותך כי אתה נותן לו אמון ולכן הוא ישמע וינסה לשפר את עצמו.

ר’ לוי יצחק מסביר באופן דומה שהחטא של משה רבנו היה שהוא לא הוכיח אותם בדרך חיובית. אנו יודעים כי העולם כולו קיים כדי לספק לכלל ישראל את הצרכים שלהם. כאשר כלל ישראל הם ברמה גבוהה, הבריאה כולה מאושרת למלא תפקידה. אבל כאשר כלל ישראל אינם פועלים כראוי, זקוקים למאמץ נוסף כדי לגרום לעולם להגשים את חובתו. לכן, כאשר חטאו כלל ישראל במי מריבה, משה רבנו הוכיח אותם בצורה שלילית על ידי שקרא להם “המורים”, ושאר הבריאה – כלומר הסלע עצמו – לא רצה לפעול כראוי ולכן היה צורך להכות כדי שהסלע יציית. אם לחלופין משה רבנו היה מדבר על הצד החיובי לכלל ישראל, לא היה צורך להכות את הסלע כדי שיוציא את מימיו.

אנו מוצאים גם לפני קריעת ים סוף שהמלאכים אמרו על כלל ישראל, “למה הים צריך להיקרע בשביל היהודים? הם גם עובדי אלילים!” ואכן, הים עצמו לא רצה להיקרע עד שה’ הבטיח לתגמל את הים במועד מאוחר יותר. ואולי זו היתה תגובה לרמה הנמוכה של כלל ישראל באותה תקופה. לעומת זאת כאשר יעקב אבינו, שהיה ידוע כצדיק, רצה לשכב על הר המוריה, האבנים התחברו לאבן אחד בנס.

אני חושב שאנחנו יכולים להתייחס לגישתו של רבי לוי יצחק לא רק להשפיע על איך ה’ יתייחס לכלל ישראל, אלא גם על איך אחרים יגיבו לבקשות או הערות שלנו. אם אתה נותן לאחרים הרגשה טובה, אולי הם יעריכו אותך, ויקחו את עצתך באור חיובי לפעול בהתאם. אבל אם אתה נוזף באחרים בצורה שלילית, תצטרך “להכות אותם” (כמו הסלע) כדי לאלץ אותם לעשות מה שהם צריכים.