יד:כב…וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה…

יד:כט…וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה…

יד:כז…וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ

חז”ל (שמות רבה כ”א, ו’) אומרים שהמילה “לאיתנו” מרמזת למילה “תנאי”. העולם כולו נוצר עם תנאי מובנה- עליו להיות כפוף לצרכי התורה, וממילא לצרכיו של עם ישראל. ה’ החיל תנאי זה גם לגבי לים סוף. על הים לנהוג ע”פ צרכיו של העם הנבחר.

שואל הרבי מאפטא: מדוע תנאי זה מוזכר דווקא כאשר הים שב לאיתנו, ולא בתחילה, כאשר הוא נקרע באופן על טבעי?

ישנו עוד רמז בפרשתנו, אשר גם הוא צריך ביאור. המילה “חומה” (פס’ כ”ט) כתובה בכתיב חסר, כדי לרמוז למילה “חימה”, כעס. הים כביכול כעס על כך שעליו להיפתח בפני בני ישראל, אשר גם הם היו עובדי אלילים (“הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז”). שוב, מדוע הים כעס כעת, בפעם השניה, ולא בפעם הראשונה בה נצטווה להיקרע?

וישנה עוד קושיא. הגמרא מספרת לנו שהיו עוד מקרים במשך ההיסטוריה בהם מים נפתחו בפני בני אדם באופן על טבעי, אך הגמרא איננה מייחסת חשיבות רבה לאירועים אלו. מדוע דווקא נס קריעת ים סוף היה כל כך משמעותי, עד כדי כך שהוא גרם לבני ישראל להגיע לדרגת “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”?

מתרץ הרבי מאפטא שהקב”ה צווה על הים לעשות שני דברים הסותרים אחד את השני בעת ובעונה אחת. באותו זמן אשר בו בני ישראל עדיין חצו את הים, צווה הקב”ה את הים שייסגר בפני המצרים. [יש להעיר שלפעמים גם מאיתנו נדרש לפעול בצורה שונה ולכאורה אף סותרת בעת ובעונה אחת. למשל, כאשר נפטר מורישו של אדם, עליו לברך ” ברוך דיי האמת” על הפטירה, אך גם “שהחיינו” על הירושה…] לכן התרעם הים דווקא אז וטען “הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז” מדוע עלי לנהוג, באותו הרגע, איפה ואיפה? לכן רמוזה המילה “תנאי” דווקא כאשר הים שב לאיתנו. שכן זה היה הרגע בו הים נצטווה לפעול בצורה סותרת, כביכול. ועבור זה נדרש תנאי מוקדם…

כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, לעיתים שני ברואים עלולים להפנים אירועים אשר קורים סביבם בצורה שונה, וזאת מחמת מזגם השונה. השבוע אנו נוכחים לדעת כי גם יצירה אחת (הים, במקרה זה) נדרש להגיב בצורה סותרת לאותו אירוע, וזאת מחמת מטרתו בבריאה- לשרת את עם ישראל.

כאשר ראיתי רעיון זה, חשבתי שרק עבור הים היה כאן מאבק פנימי. לי ברור כי כאשר אדם רואה את בנו ואת החבר של בנו (אשר אותו האב לא ראה בעבר וכנראה גם לא יראה בעתיד) מתנהגים שלא כשורה, התגובה של האב כלפי בנו תהיה שונה בתכלית מאשר תגובתו כלפי החבר. האב יתייחס אל בנו ברחמים רבים יותר.

כאשר אנו שרים “אז ישיר”, עלינו לזכור שאנו מהללים ומשבחים את מי שראה ועדיין רואה את “בני בכורי ישראל” באופן שונה בתכלית מאשר את הנוכרים (תרתי משמע) שסביבנו. ים של הבדלים מפריד בינינו…