“וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (בראשית יז:ה)

הגמרא אומרת: תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה, שנאמר: “והיה שמך אברהם” (בראשית יז ה). רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: “ולא יקרא עוד את שמך אברם” (שם)  (ברכות יג:א)

עם זאת אנו רואים כי אפילו לאחר שה’ קרא ל”יעקב” בשם “ישראל”, עדיין קרא לו “יעקב”, וגם אנחנו מתייחסים אליו כאבינו “יעקב”. אנו משתמשים בשם “ישראל” כשמדברים על “עם ישראל” ולדברים מסויימים שעשה יעקב אבינו, אך שמו המקורי עדיין נשאר.

נניח בצד את השאלה ההלכתית מדוע מותר לקרוא ליעקב בשם “יעקב”, אבל חייבת להיות סיבה כלשהי מאחורי ההבדל בהתייחסותנו לשינויי שמות אלה. המשגיח של תורה אור, הרב זיידל אפשטיין זצ”ל מביא את ההסבר הבא: כאשר ה’ שינה את שמו של אברהם, חז”ל מסבירים לנו כי זה מכיוון שכעת לאברהם היתה שליטה על עוד חמשה איברים בגופו, כלומר שעכשיו היתה לו שליטה מלאה על כל 248 איבריו. אם כן, אם מישהו היה קורא לו עכשיו אברם בלי ה”ה”, הוא היה רומז שלאברהם אין את השליטה המלאה הזו. לא רק שזה לא מכבד, אלא שזה שקר. לכן אסור לקרוא לו “אברם”.

כאשר אנו מסתכלים על הסיבה שיעקב נקרא בשם “ישראל”, זה להזכיר לנו שהוא הצליח אפילו לנצח  מלאך. זה לא הערכה של השלימות שלו, אלא תכונה מסוימת שהייתה לו. השם “יעקב” מציין תכונה אחרת שהייתה לו, כפי שאמר עשו, “ויעקבני זה פעמים” (בראשית כז:לו). שזו יכולתו של יעקב להתמודד אפילו עם המצבים המסובכים ביותר. תכונה זו לא נאבדה ולא נשכחה מאישיותו של יעקב. לכן מותר לקרוא לו בכל אחד משני השמות.

תוך כדי הרהורים על רעיון זה, ברצוני להעיר שרבים מאיתנו, ככל שאנו צומחים ומשיגים דברים שונים, לפעמים זה מחדש אותנו לגמרי ולפעמים זה רק מוסיף לנו תכונה נוספת או משנה את איך שאנחנו רואים דברים. תפקידנו להבין מתי לשחרר את העבר ולהבין שגדלנו ממנו, ומתי לחבק את העבר שלנו ולראות במידה החדשה סימן שהפכנו לבני אדם מושלמים יותר.

הרב הוטנר אהב לומר על הביטוי ביידיש שנפוץ אחרי יום טוב “ווי איז אריבער די יום טוב”,  כלומר איך עבר יום טוב? אבל הוא אמר שהביטוי הנכון צריך להיות “ווי איז צוגעקומין די יום טוב” – איך גדלת ביום טוב? אני חושב שעבר מספיק זמן מיום טוב כדי שנשאל את עצמנו “מה הרווחנו מחודש החגים (ירח האיתנים)”, ובתקווה ששיפרנו את עצמנו כדי להיקרא “בני ישראל”.