ה’ אמר לאברהם אבינו שבניו יצאו לגלות לעבודה קשה במשך ארבע מאות שנה. חז”ל אומרים לנו ששבט לוי לא נאלצו לעבוד, ונתנו סיבות שונות,הידועה שבהן היא שבני לוי לא השתתפו במלאכה בהתנדבות (לפני שהתחיל השעבוד), ולכן היו פטורים כאשר החל השעבוד. השאלה היא: הנבואה היתה שכל בני ישראל יהיו כפופים לעבדות, כולל שבט לוי?!

בפרשת השבוע יש פסוק שמתאר צד אחד של העבדות: “בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם” (שמות א:יד)

בזוהר מסבירים את המשמעות של כל מילה בפסוק:

  • “בחֹמֶר” – מתייחס לקל וחומר
  • “ובִלְבֵנִים” – מתייחס לליבון ההלכה, כלומר לבירור ההלכה
  • “וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה” – מתייחס ללימוד ברייתות – כמשמעו, משניות חיצוניות
  • “אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם” – מתייחס ללימוד משניות

הרב שלום שבדרון מסביר, שהנבואות על שעבודם של בני ישראל היו ללא יוצאים מן הכלל. עם זאת, סוג השעבוד ניתן עם “חופש פעולה” – מי שרצה היה יכול להחליף עבודה פיזית בחומר ובלבנים ב”עבודת פרך” של לימוד תורה בבית המדרש, וזה מה ששבט לוי בחרו.

שמעתי את הרעיון הזה גם מסיפור שקרה עם החפץ חיים.

יהודי אחד קיבל על עצמו להקים ארגון חסד. ההצלחה של הארגון גדלה והלכה והתרחבה עד שהגיעה למצב שהעסק שלו הוזנח. אשתו אמרה לו “האחריות שלך דורשת ממך להקדיש זמן לנהל את העסק העיקרי שלך ולתת למישהו אחר ‘לטפל במצווה’ “. הוא החליט לבקש עצה מהחפץ חיים הקדוש אם להמשיך לנהל את ארגון החסד, או להקדיש יותר זמן לעסק שלו. לאחר ששמע את שאלתו של בעל העסק, החפץ חיים ציטט מתהילים “אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי…” (כג:ו). החפץ חיים שאל, “הלא צריך להיות שאדם רץ כדי לעשות חסד – ולא שהחסד ירדוף אותו??” וכנראה זה מה הפסוק מרמז. הוא המשיך, “לפעמים על האדם יש גזרה מן השמים להיות נרדף. דוד המלך ביקש מן ה’ “אם יש גזרה של רדיפה עלי, תן לי להיות נרדף רק על ידי מצוות”. במילים אחרות, החפץ חיים אמר לו, אם אתה מפסיק להיסתבך עם ארגון החסד שלך, אתה עדיין תהיה נרדף מדברים אחרים שימשכו אותך מהעסק שלך. לכן, עדיף להיות נרדף ע”י ארגון החסד.

זה אותו רעיון שר’ שלום לימד אותנו. לעתים קרובות, כאשר אנחנו רק מנסים לחיות את חיינו, מציקים לנו להיות מעורבים באיזה מצווה ואנחנו אומרים “למה אני צריך להיסתבך? עדיף לי לחיות חיים פשוטים!” זכור, שאם נגזר עליך להסתבך, זה יקרה או עם מצווה זו או עם משהו אחר שאינו מצווה. זה יכול להיות ‘קל’ או ‘חומר’ (קשה) – אבל בכל מקרה אתה תהיה ‘נרדף’.