חז”ל מציינים לנו שכאשר בני ישראל התקרבו למשה בערבוביא – כלומר ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים, בלי לכבד את אלו שיש לכבד (עיין ברש”י דברים א:כב) – זה מראה שבני ישראל אינם בדרך טובה. אך החתם סופר מביא ממקורות מוקדמים, כי כאשר כלל ישראל הביאו קורבנות בבית המקדש, לא היה סדר קדימה. הוא מסביר שהסיבה לכך היא שבעבודת ה’ כולנו שווים, עם אותה הזדמנות.

אחת ההלכות של ליל הסדר היא שאסור לישב בהסיבה לפני רבו מובהק או גדול הדור. ושואלים: אם כך, איך היה מותר לרבי עקיבא להסיב בסדר פסח בבני ברק, שכן היה יושב בנוכחות מוריו וגדולי הדור?

שמעתי פעם תשובה מבוססת על החתם סופר לעיל, שאדם יכול להשיג בליל הסדר רמה גבוהה כמו גדולי ישראל, וזה נותן לו רשות להסיב לפניהם. החתם סופר מסביר שהביטוי הידוע, “כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח”, שהמילה “משובח” מצהירה שאתה מורם על ידי קיום המצווה הזאת. הנה, החתם סופר אומר שכל אחד יכול למעשה לרומם את עצמו להיות כמו גדולי ישראל באמצעות קיום מצוות סיפור יציאת מצרים.

כשראיתי את החתם סופר, ישבתי וניסיתי להבין, מה המסר שהחתם סופר מנסה להעביר אלינו? אני רוצה להציע שמלבד הכוחות המיוחדים אשר ה’ מעניק למי שמשתדל לקיים מצוות, המפתח להצלחה בכל היבט של החיים הוא אמונה. על ידי מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, אנו מחדירים בעצמינו את האמונה הזאת, כל אחד ברמה שלו. וככל שמרבים בסיפור, משיגים כמות יותר גדולה של אמונה. זה ייתן לו את היכולת להגיע אל הפוטנציאל שלו בלילה הזה, כמו שגדול ישראל עושה. וההשגים האלו יכולים להמשיך לאורך כל השנה, להרים אותו לרמות גבוהות יותר בעבדותו לה’.

יהי רצון שנזכה בבמשך כל חג הפסח, כשאוכלים את המצה, המכונה “מיכלא דמהימנותא” – מאכל האמונה, לחזק את עצמינו באמונה, שתאפשר לנו להגיע לפוטנציאל המלא שלנו, כדי שבאמת נהיה “משובחים”.