“וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים” (ויקרא כה:כא)

המכילתא מספר לנו שבמשך שש שנים של כל שמיטה ה’ יעניק לנו יבול גדול במיוחד, כך שכאשר מצרפים את כל העודף ביחד, זה ימלא את הכמות החסרה מהשנה השביעית.

אכן רש”י אומר שרק בשנה הששית נקבל יבול כפול.

ההפלאה, בספרו ‘פנים יפות’ מסביר ששתי הגישות בחז”ל מבוססות על מחלוקת ידועה בין בית שמאי לבית הלל. בית שמאי אומרים שכל יום מימות החול אם מצא בהמה נאה ישמור אותה לשבת, ואם למחרת מצא בהמה יותר נאה, ישמור את הטובה לשבת ויאכל את הראשונה בחול. בית הלל אומרים שבערב שבת יחפש את הכי יפה שנמצאת עבור שבת. כיצד אנו מבינים את ההבדל בין שתי הגישות?

חז”ל אומרים לנו שהמן שירד ביום השישי היה מנה כפולה. לכאורה נראה שזה תואם את דעתו של בית הלל – שאנו מכינים בערב שבת לשבת. ההפלאה מציין עוד, שה’ היה יכול לתת לנו כמות מן של שבוע ביום אחד. למה הוא נתן רק מנה יומית בכל יום? חז”ל מסבירים כי זה היה כדי לשמור על ההתקשרות שלנו עם ה’, ולעודד תפילות חזקות בכוונה.

יש אנשים עשירים ועניים. האיש העני אינו מודאג כל כך על איך הוא יסיים את החודש, אלא הוא מודאג מאיפה הארוחה הבאה שלו תגיע. אבל העשיר, מרגע שנולד בנו, כבר משקיע לצורך החינוך העתידי של בנו. במילים אחרות, העשיר חושב שהוא לא צריך להתפלל על היום כי הוא חושב שזה כבר מטופל. אבל, העני מרגיש צורך להתפלל כל יום בכוונה רבה. ההפלאה מספר לנו ששתי ההשקפות הללו היו קיימות. העשירים קבלו את גידול היבול במשך 6 שנים כי זה עזר לעבודת ה’ שלהם. העניים קבלו יבול כפול בשנה השישית, כי זה עזר לעבודת ה’ שלהם. הדרך שה’ מעניק את הטוב תלוי בסוג של העידוד שכל אחד צריך כדי לגרום לו שיתפלל עם כוונה.

לפעמים, יש לנו צרה, ופתאום אנו מוצאים את הכוח בתוך עצמנו להתפלל עם כוונה וריכוז שלא יאומן. אבל במצב רגיל, כאשר הכל הולך טוב, אנחנו מתקשים להתעורר כאשר מתפללים. פעם שמעתי סיפור מפי הרב שמשון פינקוס. תארו לעצמכם עשיר ששילם מחיר מופקע כדי שירימו אותו עם מנוף מעל החלק העליון של מרכז הסחר העולמי והמנוף ינדנד אותו מעל הכיכר, כך שהוא יוכל להסתכל על הסביבה וליהנות מאוויר נקי ונעים. הוא מרגיש מועצם ומאובטח לחלוטין ברתמת הפלדה שלו, עד שהוא מעיף מבט כלאחר יד ומבחין שהכבל שממנו תלוי מושבו מתחיל להתפורר, ומול עיניו גדילי המתכת מתנפצים זה אחר זה. הוא הופך לעצבני מאוד ומתחיל להתפלל עם דחיפות רבה. מישהו שצפה בו ממרפסת התצפית צעק אליו, “מה קרה? הכל נראה בסדר מכאן! “. והוא עונה, “אולי מנקודת התצפית שלך זה נראה בסדר, אבל הדברים יכולים להתפרק מהר מאוד.” אם נוכל להביא את עצמנו להבין שאין כל ביטחון מדקה לשנייה, נוכל לחנך את עצמנו להתפלל כל הזמן עם כוונה תקינה. בדרך זו לא נצטרך שתבאנה בעיות כדי להיות מחוברים לה’.