…וַתֹּאמֶר, הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה. (בראשית לח:כה)רש״י: מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים

רבי לייב חסמן, המשגיח של ישיבת חברון, שואל “למה חז”ל השתמשו בביטוי ” נוח לו לאדם וכו’ “? לכאורה, היה עדיף לומר ישירות , “אסור לאדם להלבין פני חברו”?

השבוע, פנה אלי בן אדם – נקרא לו ראובן – שלפני מספר דקות קיבל מתנה מידידו שמעון. כששמעון נתן לו את המתנה, ראובן הבין ששמעון רצה ממנו תגמול כלשהוא, למרות ששמעון לא ביקש זאת ממנו במפורש. אחרי זמן מה, המצב השתנה, וראובן כבר לא רצה לקיים את הצד שלו בעסקה. הוא שאל אותי אם ההלכה מחייבת אותו לקיים את מה ששמעון רצה מראש. הוא חזר והדגיש את העובדה שהם לא התנו ביניהם דבר לפני ביצוע העיסקה, ושזה נותן לראובן טיעון חזק מאוד-על פי דין אין שום התחייבות מצידו.

הסברתי לראובן שיש מושג בתורה של הכרת הטוב. חובה מוסרית זו מגיעה ללא כל הסכם בכתב או בעל פה. ראובן השיב שהוא אינו חייב אפילו להכיר טובה לשמעון על המתנה, שכן בכל מקרה הוא התכוון לקנות אותה לעצמו – וגם הכסף שחסך היה זניח וחסר חשיבות.

ניסיתי להסביר לראובן שהטיעון שלו מוּטעֶה, ע”י המשל הבא: תאר לעצמך שסיימת בוקר בעבודה, ואתה מתכנן לחזור הביתה לארוחת צהריים חטופה לפני פגישה שאמורה להתקיים בצד השני של העיר. התפריט שלך כלל לחמניה, חומוס, ושקית שוקו (או כריך חמאת בוטנים וריבה עם כוס חלב, בגרסה האמריקאית…). ללא ידע מוקדם מצידך, אשתך הכינה בשבילך סעודה של ממש, (יחסית למה שאתה תכננת, לכל הפחות…) שכללה עוף, תפוחי אדמה, שעועית ומיץ סחוט טרי! אתה עדיין לחוץ לצאת, ולכן אתה אוכל במהירות את הארוחה שאשתך הכינה, מברך, אומר “להתראות, יקירתי” ויוצא לפגישה. אבל לפני שיצאת מהדלת, אשתך שואלת “אתה לא חושב לומר תודה על הארוחה?” האם היית מעיז לענות לאשתך “תכננתי לאכול לחמנייה בצהריים וגם אז הייתי די מרוצה. למה אני צריך להודות לך? ”

לפעמים אני תוהה איך זה שאנשים לא עוצרים לחשוב על מה שהם אומרים ועושים. התשובה היא- כולנו עסוקים, ולכן אין לנו זמן עבור הפָּשׁוּט והמובן מאליו.

אם נחזור לשאלה המקורית שלנו, המשגיח של חברון ענה שחז”ל מלמדים אותנו שחובה עלינו להפסיק את מה שאנחנו עושים ולהשתתף ברגשות הזולת. אם היינו מיישמים זאת בחיינו, ולוקחים את הזמן כדי לחשוב על רגשות הזולת, היינו מרגישים שלהביך אדם אחר כואב יותר מאשר להכנס לתוך כבשן אש.

מובא בפוסקים שכאשר אנחנו יושבים בסעודת חנוכה, צריכים לדבר על הניסים שקרו באותה תקופה, ולהיות קשורים אליהם רגשית. זוהי חובתנו – לא רק להדליק את החנוכיה, אלא להרהר על האור שאותם נרות מייצגים.

חנוכה שמח!