אנשים רבים חולמים שאם היה להם את כל הכסף שבעולם, כל הבעיות שלהם ייפתרו. במציאות, אנו מבינים כי העושר באמת יכול להכשיל בני אדם. אנחנו שומעים סיפור אחר סיפור על אלו שזכו בלוטו וקיבלו מיליונים, ולאחר שנה או שנתיים מצאו את עצמם באותו מצב של עניות – או אפילו יותר נזקקים! בנוסף לזה, חז”ל אומרים לנו כי “הנסיון” של עשירות גדול יותר “מהנסיון” של עניות. כדי להגדיל את הבעיה, הגמרא בסוף מנחות (קי:א) אומרת לנו “אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים” שאם נותן הרבה או קצת אינו העיקר, אלא כל עוד שהכוונה שלו שלמה וטהורה לעשות כפי יכולתו עבור ה’.

בפרשת השבוע, התורה מתייחסת לכתרים של הארון והמזבח רק פעם אחת, אבל מזכירה את הכתר של השלחן פעמים:

“וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב.” (שמות כה:כד)

“וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח, סָבִיב; וְעָשִׂיתָ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ, סָבִיב” (שמות כה:כה)

כתרים מייצגים השגת רמה של חשיבות. אנו מבינים שהכתר של הארון הוא בגלל החשיבות של התורה. הכתר של המזבח מתייחס לעבודת ה’, וגם פה ברור עד כמה הוא חשוב. אבל לגבי הכתר של השולחן, קשה להבין – השולחן מייצג את היכולות הפיננסיות של האדם. מדוע מצבם הכספי של אנשים ראוי לכתר, שלא לדבר על שני כתרים?

יש סיפור על אדם קמצן. הרבי שלו הזמין אותו וניסה להרשים אותו בחשיבות של תרומת כספו לצדקה, ואמר “אם היה לי סכומי כסף כמוך, אתה יודע כמה יתומים ואלמנות הייתי משמח? בכמה לימוד תורה הייתי תומך? כמה אירגוני חסד הייתי מיזם ועוזר?” הקמצן, בתשובתו לרבי שלו, ניסה להמחיש לרבי כמה קשה לו, כאיש עשיר, להיפרד מכספו: “כשאין לך כסף ורק אבנים, יכול להיות לך לב של זהב. אבל כאשר יש לך זהב, הלב שלך הופך להיות כמו אבן.”

יש “מנטליות אגירה” נפוצה בקרב העשירים, להחזיק בכספם באחיזה חזקה יותר מאלו המבורכים פחות. חוץ מזה, כאשר יש לאנשים כל כך הרבה, קשה להם להעריך את רכושם. לעומת זאת, אדם עני, שבקושי יכול להתפרנס, ואוכל את קרום הלחם היבש שלו, מעריך את המתנות מה’, ויותר קל לו לברך על הלחם בכוונה הנכונה.

עם זאת נראה לי שאנו יכולים להבין את גדולתו של האיש שיש לו עושר ומשתמש בו כראוי. הוא אכן ראוי לשני כתרים: אחד על התגברותו על הנטייה להיות קמצן, ותורם לאחרים בסבר פנים יפות. ואם הוא גם מסוגל להעריך את מה שניתן לו באותה רמה כמו אלו שמעריכים את מה שמקבלים בגלל המחסור שלהם, הוא ראוי לעוד כתר.

ה’ העניק לכולנו את הבחירה ואת הכח להתגבר על כל המצבים הקשים שלנו. כמה מהם, למרות שנראים פשוטים, כמו לברך עם כוונה על האוכל, או לתרום מכספינו לצדקה, אם נעשה בצורה נכונה, יכולים להיות גולת הכתרים (בצורת הריבוי) שלנו.