בתפילת שמונה עשרה ביום הכיפורים אומרים “זכר ליציאת מצרים” רובנו לא שמים הרבה מחשבה במילים האלו כי בכל שמונה עשרה של שבת ויום טוב אנחנו אומרים אותם מילים על יציאת מצרים. עם זאת, האם הסיבה שאנו אומרים את הנוסח הזה ביום הכיפורים היא רק עבור אחידות הנוסח, או אולי יש קשר מיוחד בין יציאת מצרים לבין יום הכיפורים?

ראיתי פעם הסבר שאני רוצה לשתף עמכם. ממש לפני יציאת מצרים, היהודים נצטוו להביא את קורבן הפסח כדי שתהיה להם איזו זכות לצאת ממצרים. חז”ל מספרים לנו שביום יציאתם ממצרים, היהודים היו בשער ה49 של טומאה – שאם ירדו עוד שער אחד היו אבודים. אבל מיד עם יציאתם, הם הפכו 180 מעלות ברוחניות, עזבו את עולם הטומאה והתחילו לעלות בסולם הקדושה והטהרה. לפיכך חג הפסח הוא לא רק להזכיר כי בתוך פחות מיום עברו היהודים מעבדות לחירות, אלא גם להזכיר לנו שאפשר לעזוב את העולם של הטומאה ולהתחבר לה’ בתקופת זמן קצרה מאוד.

לכן, אנו יכולים להבין את הקשר המיוחד שבין יום כיפור ליציאת מצרים. בדיוק כמו שבפסח, ביום אחד עברנו חיש מהר, לא רק מעבדות לחירות, אלא גם מאנשים שיורדים לעבר “נקודת אל חזור” לעולים למעלה לקבל את התורה בהר סיני, כך גם ביום אחד של יום הכיפורים, אנו יכולים להפוך מחוטאים לבעלי תשובה, ומשטופים בטומאה למשרתים את ה’ בלב טהור.

כמו שכתוב “כי בַיּום הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ:”

“לפני ה’ תטהרו” – כלומר – אנחנו עכשיו נחזור להיות טהורים וקרובים לה’.

יהי רצון שנזכה ביום המיוחד הזה להשיג את הטוהר אשר יחזיק מעמד לפחות למשך כל עונת החגים, ושנשמח בחג הסוכות הקרוב בבית המקדש הבנויה עם לב טהור.