במוצאי שבת הזו ל”ג בעומר. לאנשים רבים, זהו אירוע משמעותי בלוח השנה היהודי. אבל ברשימת החגים המופיעים בפרשה שלנו, ל”ג בעומר לא נמצא, ואולי אפילו בולט בהעדרו. ההבנה הקלאסית של היחודיות של ל”ג בעומר היא הסתלקותו של רבן שמעון בר יוחאי, שגילה את “נסתרות התורה” לעם ישראל,  והשאיר לנו מורשת של תורה בעקבותיו.

החתם סופר, בספר תשובות שלו, הודיע לנו של”ג בעומר היה היום הראשון שבני ישראל אכלו מהמן במדבר. למרות שבמבט ראשון אין קשר בין היארצייט של רשב”י ואכילת המן, לדעתי יש קשר חזק ביניהם.

המן שאכלו בני ישראל במדבר לא היה לחם רגיל שנפל מן השמיים, אלא כמו שאמרו חז”ל “אוכל רוחני” – המכונה ע”י דוד המלך “מזון של המלאכים”. נראה לי, שכדי לאפשר לבני ישראל לעכל מזון כזה, הם היו צריכים להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר מבן אדם ממוצע. זה לא במקרה שהגיעו לרמה הזאת בל”ג בעומר, יום שמסוגל להעלות אותנו לרמות גבוהות מאד.

ההיבט הזה של לעלות מעל היכולת, הפך להיות חלק מהותי של היום. ומכאן המורשת של רשב”י – החיבור לתורה ולסודות הנסתרים בה – דורשת שמי שלומד את נסתרות התורה יגיע קודם לרמה גבוהה מהרגיל. והמורשת הזאת ניתנה לנו דווקא בל”ג בעומר, היום שבו יכולים לעלות לרמות חדשות ברוחניות.

בעוד שאנחנו שמחים בל”ג בעומר, אנו חוגגים שעברנו מעל רמת הרוחניות הטבעית שלנו, והפכנו להיות יותר קדושים. שנזכה להגיע באמת לרמות האלו בל”ג בעומר, שנהיה מוכנים ביותר לקבלת התורה המגיעה בקרוב.