תאר לעצמך שאתה הרמטכ”ל בזמן מלחמה, והוראת לכל חיילי הצבא – מהחייל הפשוט עד לרב אלוף הבכיר – את המשימה הספציפית שלהם למבצע הצבאי הנוכחי. חייל פשוט אחד השלים בהצלחה את תפקידו של אחד הממונים עליו. אבל כיוון שבמקום לעשות את משימתו, הוא עשה את תפקידו של קצין בכיר יותר, הוא יכול להישפט בבית משפט צבאי, ומן הראוי שימצא אשם, ואפילו יקבל עונש מוות! בזמן מלחמה, כאשר הכל תלוי בביצוע מדויק לאורך שרשרת הפיקוד, ה”פטריוט” הזה, יכול להיחשב כאויב, מה שהופך אותו לראוי להישפט במשפט צבאי.

לילד קטן המושג הזה נראה קשה, כי בסופו של דבר הוא שירת את מדינתו וכנראה בלי שום תוצאה שלילית. מושג זה קיים גם בתחום של קדושה ומוסבר על ידי הקדושת לוי על פרשת השבוע, ברמה הרבה יותר גבוהה. ספרי הקבלה מספרים לנו שלכל מלאך יש אזור השפעה. אם מלאך ינסה לעלות אל עולם גבוה יותר, הוא יישרף מיד על ידי הקדושה הגבוהה, מפני שקיומו נועד רק לרמה אחת מסוימת של קדושה, ולא לכל רמה אחרת (על פי הנפש החיים, זה מובן כי בעולמות עליונים משלו המלאך פשוט אינו קיים).

עם תפיסה זו אנו יכולים להבין את העובדה כי בני אהרן הכהן מתו על שהיו “מורה הלכה לפני רבו” – הם פסקו את הדין בעצמם במקום לשאול את רבם משה רבינו. במבט ראשון, זה נשמע קצת תמוה ונראה לא הוגן לקבל כזה עונש חזק על משהו שהיה רק נגוע קצת בחוצפה. עם זאת, כעת ניתן להבין את העיקרון הזה. כמו שהתורה נמסרת מרב לתלמיד, ולאחר מכן מתלמיד לתלמידו, וכו ‘, החל ממשה רבנו ועד אלינו כאן היום. לכן, מי ששובר את סדר הקשר שלו עם התורה ומחליט לגשת אל התורה בכוחות עצמו, מבלי ללמוד מהרבי שלו (במידת האפשר), הוא ראוי לעונש כזה. זוהי המשמעות של הפסוק (ויקרא טז:א) “בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה’, וַיָּמֻתו”

בגלל הקפיצה מעל דרגתם, הם גרמו למוות שלהם. הם אולי חשבו, “אני יכול להתקרב לה’ דרך התבוננות שלי, על ידי מציאת פסיקה נכונה המאפשרת לי לעשות מה שאני רוצה.”

בהיסטוריה האמריקנית, אברהם לינקולן נערץ בשל יכולתו להיות משכיל בעצמו ולהשיג לעצמו רמה גבוהה של יושר אינטלקטואלי, צחות הלשון, והבנה ברורה של הצדק. זה אולי נכון בעולם החילוני, אבל התורה שלנו, דורשת מאיתנו גישה אחרת, של לימוד על ידי רבי במובן הפיזי. פעם פגשתי בן אדם, תלמיד חכם גדול, שהיה בקי ברוב הש”ס בעומק רב. הוא בכה לי ואמר כי הוא יודע שהוא חסר הרבה כי הוא לא זכה לרבנים שמהם היה יכול ללמוד ברציפות בכל יום. הוא רק לקט ידע מתוך ספרי קודש ולאחר מכן שח עם תלמידי חכמים אחרים כדי לברר אם הוא בדרך הנכונה.

אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים נמשכים אל הזוהר והברק של עולם הקבלה. בתחום זה בפרט, יש להבין כי הצורך לרבי הוא גדול מאוד, ורשות להיכנס לתחום הזה אינה מתקבלת בקלות, וצריכה להיעשות רק תחת הדרכתם של רבנים. כשהייתי בישיבה, ראש הישיבה שלי הראה לי ספר שיצא בשם “קבלה עבור ההדיוט”. הדבר הראשון שאדם צריך כדי להיכנס לתחום הקבלה הוא לא להיות הדיוט! לגשת אל הקבלה באמצעות ספר, ולא דרך הרבי, נראה לי שזה נגד המסורת שלנו. בשבועות אלה שאנו סופרים עד קבלת התורה, אנו צריכים להודות לה’ שיש לנו עדיין רבנים ללמד אותנו, ושיעזרו לנו למצוא את מקומנו בשרשרת הזהב של המסורה.