ספר החסידים כותב על גדלותו של יוסף בסליחתו לאחיו על המעשים הרעים שביצעו נגדו. עם זאת, אנו מוצאים שחז”ל מייחסים את העבדות במצרים, את עשרה הרוגי מלכות, ועוד צרות אחרות שאירעו לכלל ישראל כעונש על חטא השבטים.

אם אכן מעשה השבטים נמחל, מדוע בני ישראל נענשו עליו שוב ושוב?

אחד מההסברים המחודשים יותר הוא זה של רבינו בחיי, שאכן חולק על בעל ספר החסידים. לדעתו,יוסף אכן לא סלח לאחיו במפורש,  וזה  גרם לעונשים הנ”ל.

אך החיד”א מציע גישה שונה. הוא מלמד אותנו שכאשר אדם חוטא בין אדם לחברו, הוא גם חוטא בין אדם למקום. למרות שהאחים ביקשו ואף קיבלו מחילה מיוסף, הם התרשלו מלבקש סליחה גם מה’. אז אמנם נכון שיוסף סלח לאחיו, אבל גם האחים וגם העם היהודי כולו, נענשו על מעשיהם כלפיו.

לדעתי, הלקח שאנו יכולים ללמוד מכך הוא, שפעמים רבות אנשים מודים בעוולה שהם עשו לזולת, ולמרות הקושי שבדבר, מבקשים סליחה ממנו. הם מרגישים שבכך הם תיקנו את הנזק. עלינו לזכור את דברי החיד”א: אין די בקבלת  מחילה מזולתנו. כל חטא בין אדם לחבירו הוא גם חטא נגד ה’, וחילול שמו הקדוש, ולכן עלינו לבקש סליחה גם מהקב”ה בעצמו.

נקודה למחשבה עבור שולחן שבת: אם ראובן אמר לשון הרע שגרם לשמעון להיות מפוטר מעבודתו, ובעקבות זאת הגיע לו “נזק נלווה” (שמעון לא היה יכול לשלם את המשכנתא על ביתו, מה שגרם לשרשרת של אירועים קשים בחייו האישיים) . האם ראובן חייב לבקש סליחה מה’? וגם מאשתו ובנו של שמעון?