הקיץ! חופשה היא זמן לכל מיני פעילויות “כיף”, בפנים או בחוץ. עיתונים מקומיים עמוסים עם דף אחרי דף של פרסומות נוצצות אשר מבטיחות “בלוי מתאים לכל המשפחה”, במחירים סבירים, לכאורה.

בחברה החילונית, ההנחה היא שראש משק הבית יסרוק את הפרסומות ויחליט מה מתאים למשפחתו על ידי בדיקת חשבון הבנק שלו כדי לראות אם יש לו מספיק כסף כדי לכסות את ההוצאות.

האם הגישה הזאת לפי התורה? כיצד צריך יהודי להחליט על מה להוציא את כספו לבלוי משפחתי? האם התורה מספרת לנו על “תוספות” בחיים? האם היא מגדירה שם טוב ורע?

מספרים על יהודי בשם בערל שגר בווילנה. פעם אחת הוא לווה כסף עם חוזה בכתב, ועל תאריך הפירעון, הוא כתב ציטוט מגמרא, אשר מבוססת על פסוק ב פרשת השבוע: “כִּי-יַרְחִיב ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ” הפסוק מתייחס למישהו אשר ה’ יתן עושר רב יותר, המאפשר לו לרכוש דברים יותר בחיים (בהקשר של הפסוק – לאכול בשר). (במחשבתו של בערל משמעות הדבר היתה שהוא יחויב להחזיר את ההלוואה רק כאשר ירחיב את מצבו הכספי). עם חלוף הזמן, אכן המצב של בערל השתפר, והמלווה דרש תשלום עבור ההלוואה. בערל הגיב “זה עדיין לא נקרא ‘מצב כספי רחב יותר’ “. הבית דין בוילנה היה צריך להחליט אם בערל עבר את הסף לרמה יותר גבוהה של עושר. כיוון שלא היו מסוגלים לענות על השאלה, , הם שאלו את הגר”א כדי לקבל פסק דין שלו.

הגאון ציטט את הגמרא בחולין פח, שקובע את הערך הכספי המדויק לכך: “מי שיש לו חמשים מנה – יקח לפסו ליטרא בשר” – פירוש: אדם שיש לו 50 זוז יכול לרכוש ליטר בשר (בשר היה נחשב למעדן). כלומר, אדם שרוצה לקחת חלק בבשר חייב להיות בעל ערך מסוים של שווי נקי. זה מה שמכונה ‘גבולות מורחבים’. לאחר מכן הורה הגאון לבית דין לחשב את עושרו כדי לקבוע אם הגיע לערך שנקבע בגמרא. אם כך, הוא הגיע לרמה של ‘גבולות מורחבים’ וחייב להחזיר את ההלוואה “.

אנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה כי הגמרא סובר כי לאדם צריך שלא יהיה אפילו תשוקה למשהו שהוא מעל האמצעים שלו, שזה אינו.’דרך ארץ’. אמריקאי היה אומר “אני לא יכול לעמוד בהוצאות של האירוע הזה, אז אני לא אעשה את זה” בעוד שהסיפור הזה מראה לנו, ש במקום זה אנחנו צריכים לומר “אם אני לא ברמה הפיננסית המתאים, התנהגות כזאת לא נאותה לי לעשות”.

כשאתה קורא את הפרסומות, וממחליט איזו עוד פעילות אחת לעשות לפני סוף הקיץ, זכור כי התורה אפילו מנחה אותנו על איך להעריך את ההצעות השונות. גם אם הפעילות מתאימה, ייתכן שהיא לא תיחשב ל’דרך ארץ’ אם היא מתומחרת מעבר לאמצעים שלך.