יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי (במדבר כ:יב)

ליל סדר אחד היה אבא שעשה את כל הדברים שחז”ל ממליצים על מנת לעודד את בנו לשאול את ה”מה נשתנה”. אבל למרות כל מאמציו, בנו רק ישב שם וחייך, התבונן בפעולות הנדירות האלה, וקלט הכל. האבא המתוסכל לבסוף שאל את בנו “למה אתה לא שואל על הפעולות היוצאות דופן שלי”

תהיתי לעצמי פעמים רבות מדוע זה משה ואהרן נידונו על חטאיהם האישיים כאשר הכו באבן באותו העונש כמו שקבלו כלל ישראל על חטאם של המרגלים? שניהם נענשו שלא להיכנס לארץ ישראל! לכאורה כל חטא צריך עונש מיוחד המתאים לו – האם יתכן שישנה מידה אחת המתאימה לכולם? הרב שמשון רפאל הירש ענה על שאלה זו עם הבנה חשובה מאוד על פסוק בישעיהו (ו:ב)

” שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד:  בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו–וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף” הוא מסביר כי הסיבה שהמלאכים מכסים את עיניהם ורגליהם היא מפני שלא מסתכלים לאן הם הולכים. אלא הם הולכים לאן שהם מצווים ללכת, בלי לשפוט או להעריך “איך זה יכול לעבוד?”  וזה נקרא “עבד נאמן” אמיתי, שלא לחשוב קמעה על הפעולה שמצווה.

השגיאה הרגעית של משה ואהרן של חסרון הבנה ואמונה, (ברמה שלהם), היתה שווה לחוסר האמונה של כלל ישראל, שלא האמינו בה’ שהם יכולים לנצח את אויבי ה’ בארץ כנען.

חוסר הבנה של הכוח המוחלט של ה’, גורם לכל אדם – ברמה שלו – להינזף עבור זה.

כמו שכתוב בתהילים (צט:ח) “קל נֹשֵׂא, הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל-עֲלִילוֹתָם” ה’ מטיל עונש על משה ואהרון  וזה כשלעצמו סימן של גדולתו של ה’.

כששאל האב לבנו “למה אתה לא שואל שאלות?”, הבן ענה, “לימדו אותי שלא שואלים שאלות על מה שהאבא עושה”. זו לא בדיחה, אלא דרך החיים הנדרש מכל יהודי. קראתי פעם אחת כי אדם שיש לו שאלות על מה שהקב”ה עושה, גורם לזה להיראות כאילו הקב”ה הוא אנושי, ותהליכי החשיבה שלו מובנים לבני אדם.

כתוב בישעיהו (נה:ח) “כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם”. כולנו יודעים את זה, אך לפעמים אנחנו שוכחים כי זה כולל את חוסר היכולת שלנו לחזות או לתפוס מעשי ה’.

יהי רצון שנזכה לתקן את תהליכי החשיבה שלנו, עד כדי כך, שלא יהיו לנו ספיקות.