החיים הטובים

ישנן משפחות המחליטות לבלות את החופשה שלהן בפעילויות משפחתיות בפארק מקומי. חלק מהמשפחות פשוט לא יכולות להרשות לעצמן לנסוע ליעד יקר יותר, ולכן הן בסופו של דבר מגיעות לפארק המקומי. אמנם יש משפחות אחרות אשר יכולות להרשות לעצמן לצאת לחופשה מפוארת יותר, ובכל זאת החליטו להישאר קרובים לבית. בעוד ששתי המשפחות מבלות את החופשה שלהן באותו פארק מקומי, דפוס החשיבה שלהן בהחלט אינו אותו דבר. המשפחה הענייה נאלצה להיכנס למצבה, והמשפחה העשירה בחרה זאת באופן חופשי כדרך להנות מהחופשה.

בפרקי אבות (ו, ד) כתוב: “פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, …. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ…”. הכתב סופר אומר, כי זה מתייחס לאדם שיש לו את היכולת לחיות את חיי השפע ועדיין בוחר לחיות חיים של פשטות. אדם שחי את אורח החיים הפשוט, לא רק שיש לו פחות לחץ, אלא בעצם, אורח חיים זה מוסיף היבט של שלווה ביחס לעולם הגשמי, ומאפשר לו להתחבר לה’ ברמה גבוהה יותר. לדוגמה, רבים מהמתארחים במלון בחג הפסח, מרגישים שהם מוכרחים לשדרג את המלתחה שלהם לפני שהם הולכים. עם זאת, אלה שחוגגים פסח בביתם, יכולים להרגיש בנוח ללבוש את מה שיש להם. (ראה שלחן ערוך לגבי מי צריך לקבל בגדים חדשים לכבוד החג).

חז”ל אומרים שיש מי שישאל, כאשר שנת שמיטה מתקרבת “מה נאכל בשנה השביעית?”. להם ה’ עונה, “וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים.”(ויקרא כה:כ-כא) אבל חז”ל מוסיפים, שאלו שמאמינים שה’ יספק את כל צרכיהם יהיו מבורכים באופן שהם יאכלו רק מעט מזון, ויהיו לגמרי שׂבעים. כלומר, שכולנו יודעים כי סוף סוף ה’ יספק לנו את כל מה שאנו צריכים, אבל אנחנו יכולים לקבוע לעצמינו מה בדיוק אנחנו צריכים. מי שבוחר לחיות עם פחות, בסוף יהיה מאושר יותר, כי לא יצטרך לעבודקשה יותר בגלל הצרכים הנוספים שנדרשו.

כאשר אנו מתכוננים לחג השבועות אנחנו צריכים לחשוב על אלו שיצאו למדבר, בלי להביא איתם מזון, אלא הסתמכו רק על ה’ לצרכים שלהם. אף על פי שנראה שהם חסרים את “החיים הטובים”, הם אכן התברכו בקשר הכי טוב עם ה’ כאשר הם נבחרו לקבל את התורה.