בפרשתנו אנו קוראים על ברכת כהנים. חלקים מעמנו (ישראלים ולויים) מתברכים על ידי הכהנים. אבל נשאל את עצמנו, מה הוא בדיוק טיבו של תפקיד הכהנים בברכה ? האם ברכה זו היא חלק מעבודתם בבית המקדש או שמא תפקיד זה נובע כתוצאה מעבודתם (ולא כחלק ממנה) הכהנים התקדשו באופן משמעותי על ידי עבודתם ועודף קדושה זה מאפשר את הברכה.

בזמננו, מקובל מאוד לבקש ברכות מגדולים ומלומדים בתורה. על אף שאינם כהנים, בכל זאת אנו מבקשים את ברכתם. אז מה הם הקרטריונים שמגדירים “סמכות להענקת ברכות” ?

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ; וּבָרְכוּ, אֶת ה׳ (תהילים קלד:ב)

על הפסוק הנ”ל מסביר השפת אמת, שאדם שמתנהג בקדושה נעשה “מוביל” או “קולטן” של ברכה. נבין, איפה, שלכהן שעסוק בכלי הקודש בבית המקדש, יש כח ברכה מוגבר. אבל היותו כהן הוא לא תנאי הכרחי – אלא כל אדם שמסובב את עצמו בדברי קדושה – גורם לברכותיו לתפוס משמעות רצינית.

ישנו מנהג (לרוב אצל בני עדות המזרח) לנשק את יד הרב בליל שבת. הכף החיים מסביר את המנהג הזה בנימה זו בדיוק. יד שכותבת דברי תורה מועצמת בקדושה! וחיבור למקור קדושה מביא ברכה.

לפני ימים בודדים עמדנו בהר סיני וקיבלנו אינפוזיה של קדושה שהעצימה את מצבינו האישי וברכותינו. הבה ונשמור את תוקף “מגע הקסם” הזה על ידי שמירת מעשינו בקדושה – ונעלה במדרגות העבודה מפשוטים לכהנים ומכהנים לקדושים.