בפרשת השבוע שעבר כתוב:

“וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם–כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה” (דברים ד:ו)

ישנם שואלים: “נוכל להבין כאשר הגויים מתרשמים משמירת ועשיית ה”משפטים” הנשגבים והקשים (המצוות שניתן להבין את טעמן), אבל איזו חוכמה ובינה הם מזהים בנו כאשר אנו שומרים את ה”חוקים” (המצוות שאין מבינים את טעמן)?”

בפרשת השבוע, התורה מסבירה כיצד כלל ישראל הקשיבו בקפדנות למצוות שלכאורה נראות חסרות משמעות. כמו שרש”י מסביר, שהמילה “עקב” מתייחסת ל”מצות קלות שאדם דש בעקביו” ואחר כך התורה שוב משתמשת במילה “עקב” ב”עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל” (דברים ח:כ), בהתיחסותה לעובדי עבודה זרה. וזה נשמע בעייתי מכיוון שעבודת אלילים בהחלט אינה מהחטאים הקטנים, והתורה השתמשה באותה מילה “עקב” כאילו זה עבירה קטנה.

כדי להסביר מדוע התורה משתמשת במילה אחת לשניהם, אני רוצה להציע את הדברים הבאים: נראה לי כי אנשים שחושבים שבני אדם יכולים להבין את התורה, קובעים על פי הערכים שלהם אילו מהמצוות הן חשובות יותר ואילו חשובות פחות. לכן, הם מרגישים נקיים כאשר הם עוברים על עברות שהם חושבים שהן חסרות משמעות. (שמעתי אנשים שואלים “האם באמת אכפת לד’ אם אני נוטל ידיים בבוקר?) כאשר אדם מתחיל להעריך את המצוות על פי הבנתו שלו, הוא נוטה אוטומטית להתאים אותם לצרכים שלו. מי שמתחיל לרמוס את מה שנראה לו כמצוות לא משמעותיות, יכול בסופו של דבר לרמוס את המצוות שהוא עצמו חשב שהן מרכזיות ביהדות, כגון “עבודת אלילים”, העבירה שהתורה התייחסה אליה במילה “עקב”.

ראינו בתקופה האחרונה את התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מלגלגות על דברים שהם הרגישו שלא היו “סוגיות הליבה” של היהדות, ובסופו של דבר הם רומסים אף את הנושאים שבעבר אפילו הם היו מעריכים כערכים חשובים ביהדות.

עכשיו נחזור לעניננו. אפילו הגויים מבינים שאם נקבל את הדת שלנו כ”חוק”, כלומר דבר שאינו “גמיש” שניתן לשנותו (אלא בהתאם למסורה שניתנה לנו), זה מה שישמור על הדת שלנו בתוקפה. וזוהי “החכמה והבינה” שהם רואים בנו.

למרות שזה אולי נראה כי אנחנו מבינים את טעם המצוות אשר ניתנו לנו, זה לא נותן לנו “בעלות” לעשות מה שעולה על רוחנו. זכריה בן אבקולס השתמש בטעות בערך התורה של ענווה בשיקול הדעת שלו בסיפור “קמצא בר קמצא”, מה שבסוף הביא לחורבן בית המקדש. הלכה שלא במקומה, כאשר לא שומרים ועושים לפי המסורה, יכולה להביא לתוצאות שליליות אדירות.

כאשר תשעה באב מאחורינו וראש השנה לפנינו, הבה נתמקד מחדש על המצוות: יהי רצון שנהיה חזקים בנחישות שלנו לשמור את כל התורה כולה כמו “חק”.