וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקים, מִן-הָעֲבֹדָה. (שמות ב:כג)
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה׳. (שמות י”ד:י)

נשים לב להבדל בין הפסוקים.  בפסוק הראשון, (המוזכר בפרשתנו) התורה מציינת כי בני ישראל זעקו , ותפילתם אכן התקבלה, אך אינה מציינת את העובדה שזעקתם כוונה אל ה’. לעומת זאת, בפסוק השני (המוזכר בפרשת בשלח) כאשר התורה מתארת את עמידת בנ”י מול ים סוף, היא כן מציינת כי זעקתם כוונה אל ה’. בעל ה”ישמח משה”  עומד על הבדל זה, ובשורות הבאות ננסה- בעז”ה- להבהיר את הדברים.

לפעמים אנו נמצאים במצוקה כה קשה, עד כדי כך שקשה לנו לכוון את מחשבתנו ולנתב את תפילותינו למקום הנכון. במצבים כאלו, הקב”ה בכבודו ובעצמו מביט אל עומק ליבנו, מזהה את רצוננו הפנימי, ומקבל את אותן תפילות ה”חלולות” כאילו היו מסודרות ומכוונות.

כאשר בני ישראל היו עבדים במצרים, הם היו במצוקה כה קשה (וכן בדרגה רוחנית ירודה), ולא היה להם כח נפשי להתפלל כראוי. ומכאן: “זעקו”- זעקה קמאית ותו לא. כאשר הם הגיעו לים סוף, הם כבר פיתחו יכולות רוחניות גבוהות יותר, שאפשרו להם להתפלל כראוי- גם במצבי לחץ. כעת תפילתם היתה “אל ה'”- מכוונת כדבעי.

למרות שתפילה שאינה ראויה מתקבלת לפעמים (כמו במקרה של בנ”י במצרים) , היא עדיין לא משתווה לתפילה הנאמרת בכוונה הראויה.

רוצים דוגמה? שמעון, חברו הטוב של ראובן, מתחתן בחו”ל. ראובן כבר רכש כרטיס טיסה כדי להגיע לשמחה, אך בעקבות סופת שלגים הטיסה התבטלה. למרות נסיונותיו, ראובן לא הצליח להשיג טיסה חילופית. ראובן התקשר לשמעון החתן כדי להביע את התנצלותו, ושמעון הרגיע אותו באומרו ש”העיקר הכוונה” ו”מבחינתי, זה נחשב כאילו הגעת”. כולנו מבינים שעם כל הרצון הטוב משני הצדדים, “להגיע בכאילו” לא נחשב כמו להיות נוכח בחתונה באמת.

במקרה דלעיל, ראובן באמת לא היה יכול למנוע את מצב הביש אליו נקלע. אך האם גם לגבי תפילותינו נוכל לומר את אותו הדבר בוודאות? פעמים רבות פגשתי אנשים במצבי מצוקה שהיו זקוקים להרבה סיעתא דשמיא, ושאלתי אותם “האם הצלחת להתפלל לה’ כדי שיעזור לך בבעיה הקשה שלך?” לצערי, הרבה אנשים השיבו שהם היו לחוצים מדי כדי להתפלל כראוי.

בל ניפול בפח הזה! תמיד עלינו להתפלל עם כל הלב. הן באופן יום-יומי, והן במצבי לחץ. כשאנו מתפללים, אנחנו צריכים להיות מוכנים “לשים בצד” את טרדותינו, גם אם הם מאד מעיקות ולוחצות, ולהתמקד בתפילה. לפעמים זה יכול להיות ההבדל בין חיים ל-חס ושלום- מוות.

בואו נתפלל באמת, לא ב”כאילו”.