המשנה בבבא מציעא (מ”ד-א’)”נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו” זה צריך הסבר, כי למרות ששני הדורות האלו סבלו מעונשים גדולים, יש הרבה פעמים אחרות שה’ העניש עמים בצורה מרהיבה (מצרים היא דוגמה אחת). מדוע החליטו חז”ל להשתמש בשתי הדוגמאות הללו של פורענויות, לעומת כל אחת אחרת?

מספרים בדיחה על אדם שנסע במונית. הוא הביט מן המושב האחורי, וראה שנהג המונית תמיד נסע במהירות ברמזורים כשהאור היה אדום, אך באור ירוק עצר, הביט בשני הכיוונים, ואז המשיך בזהירות. בסוף הנוסע ביקש מהנהג הסבר על התנהגות מוזרה זו. ענה לו “אחי הוא גם נהג מונית שגם הוא עובר באורות אדומים, אז כשזה ירוק לי, אני צריך לוודא שאחי לא יעבור את האור האדום שלו”. הלקח של בדיחה זו הוא, כאשר אנשים הולכים נגד חוקי החברה, זה מבלבל דברים ומביא תוהו ובוהו לכל החברה. אלו סוגים של חטאים חברתיים, ששוחקים את מרקם החברה בעצמה עד כדי כך כי ייתכן שיווצר צורך “לאתחל” את החברה ולהתחיל מחדש. במצרים ובמדינות אחרות אכן חטאו אנשים והיו ראויים לעונש, אפילו לעונשים חמורים ביותר. אבל החברה היתה עדיין ראויה. אבל בדורות של המבול והפלגה, החטאים שלהם השחיתו את החברה עד לנקודה של אל חזור.

בדור המבול אנשים גנבו בצורה “משפטית” (חמס) – כל גניבה היתה סכום זעום אבל עם הזמן ניקזו את כל הרכוש של הקורבן. יש לחסל חברה שכזאת, ולהתחיל מחדש. שמעתי לאחרונה כי פשעים דומים קיימים בערים הפנימיות של אמריקה המודרנית, עם “אספסוף פלאש” של עשרות בני נוער היורדים לחנויות נוחות בזמן שנקבע מראש, וכל אחד מהם, עם חיוך לכוון מצלמת האבטחה, גונבים כמה ממתקים או חפיסות של סיגריות – כי הם יודעים שהמשטרה לא תוכל לתפוס את כולם, ואפילו אלו שיעצרו, העונש על גניבה קטנה כזאת יהיה כמעט חסר משמעות.

על ידי בחירת שתי הדוגמאות הללו כבסיס לקללה, חז”ל אומרים לנו כי אדם שאינו ממלא את חובתו לגמור את הקנייה שלו, אם כי הוא כבר באמצע התהליך, הוא על סף שחיקת אופיו. זהו המסר שעלינו לזכור: למרות שה’ הבטיח שלא יהיה עוד מבול, הוא עדיין עלול ל”אתחל” את חייו של מי שחוזר מהבטחתו, כך שהוא צריך לתפקד כראוי בעולם שבו הוא חי.