התורה אומרת שכשמישהו הורג מישהו אחר בטעות, חלק מהמקומות שאליהם ניתן לברוח כערי מקלט הן ערי הלווים. ההבנה הפשוטה היא שהערים הללו אינן שייכות לאף אחד בפרט – מעין “ארץ הפקר”. לכן הן מועילות לצרכי הציבור, כמו למשל להרחיק אנשים מסוכנים.

הרב יצחק אייזק שר הציע הבנה עמוקה יותר. אני אקדים את דבריו בהסבר המהר”ל. המהר”ל מלמד אותנו שביחס לאוכלוסייה, היו יותר ערי מקלט בעבר הירדן, מכיוון שרצח היה נפוץ יותר שם. המהר”ל שואל: מדוע אנו זקוקים לעוד ערים לרוצחים בשוגג, רק מכיוון שיש יותר רוצחים מזידים?” הוא עונה שבגלל שהם רגילים לשמוע על רציחה. הם הופכים ללא רגישים, ולא נזהרים, וזה גורם ליותר תאונות ‘בשוגג’ להתרחש.

אלה שלומדים תורה – ובמיוחד גמרא – מתרשמים עד כמה חייבים לדייק בהגדרות של כל עניין. כל פרט נבדק פעמים רבות כדי לוודא שיש לנו הבנה מדויקת. אין מקום לטעויות. למעשה, הגמרא בעבודה זרה (כ:ב) אומרת לנו “לימוד תורה מביא לזהירות”. זה קל להבין, שכן לאחר שאדם יושב בבית המדרש ובוחן ובודק בקפידה ושופט את טקסט הגמרא, זה בהכרח ישפיע על אופן פעולתו בחיי היומיום שלו.

לפיכך, ישנן שתי מטרות שהתורה מנסה להשיג באמצעות הגלת הרוצח בשוגג לערי מקלט, שהם ערי הלווים שהיו מלמדי תורה לכלל ישראל. ראשית, שהוא יזהר יותר בגלל הרגישות שיקנה ע”י לימוד התורה, שילמד להיות מדוייק מאוד במעשיו. שנית, התורה עצמה היא מקור החיים, ועם אורה, תנחה אותו בדרך הנכונה. אף על פי שהיום אין לנו ערי מקלט, ערי הלויים – בתי המדרש – זמינים לכולנו.

במהלך שלושת השבועות, אנשים רבים עושים מאמץ נוסף לעבוד על ה”בין אדם לחברו” שלהם. זו עבודה לא קלה, מכיוון שיש לנו הרגלים שרכשנו במהלך הזמן. בתקופות אלו, כאשר אנו לא נזהרים, אנו מרגישים רע מאוד משום שאנו מבינים שזו אינה ההתנהגות הראויה, במיוחד בתקופה זו של השנה. לפעמים אנו שואלים את עצמינו מה אנו יכולים לעשות כדי להימנע מה”נפילה” הזו. נראה לי שאם נשתמש ברעיון של הרב שר, ונחזק את לימודנו בתורה, לא רק שתהיה לנו סגולת התורה שתעזור לנו, אלא שהיא תגרום לנו להיות מודעים יותר לכל מילה ומעשה שאנחנו אומרים ועושים. תקופה זו של השנה היא זמן נאות לנצל את הבית המדרש כדרך לתקן את מידותינו.