“הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה” (במדבר כג:כד)

בעולם של “קירוב רחוקים” יש תמיד חשש לסיכון ברמת הרוחניות של המתנדבים שעוברים לאזור שחסר שירותים הדרושים לקהילה חרדית. עם זאת, שוב ושוב רואים את המשפחות שהציבו את עצמן בקו החזית, וכנראה, בניגוד לסיכויים, הצליחו לגדל משפחות עם יסודות דתיים חזקים. שמעתי שהרב אהרן קוטלר אמר לפעמים למי שהלכו להיות מלמדים בבתי ספר בפריפריה וכדו’ שהם לא צריכים להיות מודאגים שילדיהם יפסידו. על אף שלא הצלחתי לאמת זאת, שמעתי פעם מאחד מתלמידיו הקרובים את השאלה והתשובה הבאה. איך החליט רבי אהרן בעצמו להגר לאמריקה, שהיתה אז “מדבר שומם”, למרות שהיתה לו ההזדמנות לעלות לירושלים. הוא ענה שעשה גורל הגר”א, ויצא “לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה” (שמות ד:כז) שהוא צריך ללכת לקראת משה (כלומר משה פיינשטיין) למדבר (כלומר אמריקה). הראשונים מסבירים את המושג לגבי מזון, שאוכל שהוא “טרוד לפלוט אינו בולע”, שכל זמן שהמזון פולט את הטעם שלו, הוא אינו מסוגל לקבל טעמים מסביבו. לכן, ר’ אהרן הלך לאמריקה עם הכוונה ליצור התלהבות, ללמד ולהפיץ את התורה, ולכן הוא לא היה מודאג להיות בסכנה עצמית לספוג מהסביבה הלא דתית.

השבוע ראיתי רעיון דומה בקדושת לוי. הוא עובר על שלבי צמיחת בני אדם, שמתחילים כמו “גור אריה”, תינוקות שרק מבינים הנאה עצמית. וכפי שגודלים ומתפתחים, הופכים להיות יותר חזקים, כמו שהתורה מתארת, “וכארי יתנשא” (במדבר כג:כד). הקדושת לוי מסביר שהשלב הראשון, “גור אריה”, אנשים שרק מבינים את הצד של ההנאה עצמית, מתייחס לאלו שעובדים את ה’ כדי לקבל שכר. ואחר שמתקדמים לשלב של “וכארי יתנשא”, הם עובדים את ה’ מפני שזה נכון לעשות. ואז יכולים להגיע לרמה יותר גבוהה שאז הם מסוגלים להתנגד לאנשים כדי להעלות אותם מהתפלשות בתאוות העולם הזה. הוא עצמו צריך להיות שני צעדים קדימה כדי להשפיע על אחרים בצורה חיובית.

רעיון זה נמצא גם בספורנו על פרשת השבוע שעבר, שם הוא מסביר שאדם שאינו ברמה הנכונה, אם כי מעורב עם פרה אדומה, יכול למעשה לטמא את עצמו תוך כדי שהוא עוזר לטהר אחרים.

יש לנו חובה לעזור לאחינו, אבל קודם כל עלינו להיות בטוחים שבריאותנו הרוחנית לא תפגע על ידי המאמצים שלנו. יהי רצון שה’ יתן לנו את הכוח לגדול לרמה המאפשרת לנו לעודד אחרים.

לדעתי אנחנו לא צריכים לצאת למקום שממה כדי לעורר אחרים, כי אם אנחנו “בוערים” כאן באהבת שלום, ההתלהבות שלנו עלולה להדביק את השכנים שלנו!