“וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיהֶם” (ויקרא כו:מד)

המשך חכמה על פסוק זה דן את מחזורים של כלל ישראל בגולה. כלל ישראל חיים במדינה, זוכים להערכה רבה בסביבה זו, הופכים למתועבים, ואז הם מגורשים. משתקמים בארץ הבאה ובסופו של דבר מטפסים בסולם היוקרה עד שהם מצוינים גם שם, ומגורשים שוב, וחוזר חלילה.

הוא מסביר שלאחר שבני ישראל נוחים במצבם, הם בדרך כלל נוטים להתרשל, להחליש, ולהיות שאננים ברוחנית, ועבודת ה’ שלנו מתדרדר עד כדי כך שה’ נאלץ לפעול כדי לעורר אותנו. המאבק שלנו הוא תמיד איך לשמור על רוחניות טריה ומרגשת אפילו בסביבה שאנחנו נוחים ורגילים בה. זה דומה לילד שהיה משועמם מבית הספר, אבל עדיין מצפה ליום הראשון של בית הספר בשנה הבאה בגלל התחלה חדשה שמחכה לו.

לגדולי הדור, שרוחם מובילה את כלל ישראל ממקום למקום, יש בהם האש להדליק נשמות באדמה זרה החדשה.

השנה, כשחזרתי על הקטע הזה, ראיתי בו ביטוי, שלדעתי מגלה מפתח איך לשבור את המעגל. זה חלק מהטבע האנושי להתאמץ כדי להשיג ולהיות מצטיינים. אני רוצה לתת משל: יכול להיות טבח שמבשל את האוכל הכי טעים ואנשים בכל העולם משבחים בהתלהבות יצירות המזון שלו. עם זאת, לאנשים שאוכלים אותו כל יום, האוכל הופך ליבש וחסר טעם. פעם שמעתי ראיון עם חזן מפורסם. המראיין שאל אותו, “במה אתה מתעסק כל השבוע?” והוא ענה, “לא מספיק בשבילי רק לחזור על הנוסח שלי. אני תמיד צריך למצוא מקום להוסיף פרשנות חדשה ובאמצעות זה, אפילו הקלאסיקות יכולות לזרוח עם זוהר חדש”. הרגשתי שהוא כיוון את זה לי. בכל עבודת ה’ שלנו, עבור רובינו המקום הראשון שהיא באה לידי ביטוי הוא בתפילה. בדיוק כמו החזן, אנחנו צריכים למצוא דרכים לשמור על טריות התפילה שלנו ולחדש אותה.

ראש השנה עבר מזמן; ואנחנו מחפשים השראה איך להתחדד. המשך חכמה מלמד אותנו שאנחנו צריכים למצוא מקום, קטן ככל שיהיה, שבו אנו יכולים להשתמש בכח ההמצאה שלנו כדי למצוא דרך ייחודית לשרת את ה’. וכאשר פעולה זו הופכת ליבש, אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לחדש את עבודת ה’ שלנו. על ידי עשיית משהו קצת ייחודי, זה נותן לנו את היכולת לסבול, ולהעריך את כל מה שיש לנו. זכור: הסימן הראשון של דעיכה, הוא כאשר הדברים הופכים לרגיל.

הגמרא בכתובות (עה:א) אומרת, שמי שנוסע מארץ ישראל לחוץ לארץ וחוזר, מתרענן ונמצא במצב טוב יותר מעמיתיו שלא נסעו. כעת שאני מבקר בחוץ לארץ, אני מקווה שזרם האנרגיה שאביא איתי כשאחזור יעזור לי ואולי לכולנו, להרגיש את הדחיפות לקבל את התורה בעוד שבועיים, עם הערכה מלאה יותר ועם התרגשות גדולה יותר מאשר בשנה שעברה.