” וַיִּקַּח קֹרַח…” (במדבר טז:א)

הבעל הטורים מצטט פסוק מקוהלת (ה:יב) ” עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ”. המדרש אומר “איך קרח שכנע אנשים ללכת אחריו? הוא קנה אותם, שנאמר ‘ויקח קרח’ “. זה היה תחילת נפילתו. על הפסוק הזה בקהלת המדרש משווה קרח להמן, שאף הוא שילם סכום מופרז כדי לאבד את היהודים. חז”ל אומרים על שניהם שהכספים שהיו להם לא באמת שלהם, אלא שהם השיגו את הכסף באמצעים פסולים. (עיין בדעת זקנים במדבר לב:א)

יש שאלה שראיתי: למה זה שלא רק קורח היה צריך למות, אלא גם את כל הרכוש שלו היה צריך להיפטר? בדרך כלל, אפילו כשבני ישראל לחמו וניצחו על עובדי האלילים, לא היו צריכים להחרים ולבער את כל השלל – למעשה בני ישראל לקחו הרבה שלל. אם כן למה היה צורך להשמיד את כל הרכוש של קרח ועדתו?

מצאתי תשובה המבוססת על גמרא המסבירה את המערכת הרוחנית של העולם. למשל, אם ראובן איבד כסף ואחר כך נמצא על ידי עני, שמעון, ראובן מקבל שכר על שעזר לשמעון העני. אבל למה? ראובן לא התכוון לתת צדקה לשמעון, וגם לא היה לראובן שום קשר לזה שהגיע הכסף לשמעון במקום מישהו אחר. עם זאת, אנו מבינים שבסוף היום היה ראובן צינור שבאמצעותו התרחש הטוב, ולכן הוא ראוי לקבל שכר. לפיכך, אנו רואים שתמיד יש סיבה ותוצאה לכל מעשה ודבר בעולם.

כשהמקור רטוב עד היסוד, בסופו של דבר הוא יזהם את כל מה שהוא נוגע. היות שקרח “יצא בשאילה” עקב ובאמצאות כספו, לא ניתן למחזר את הכסף באופן שיביא בסופו של דבר תוצאות חיוביות.

תוך כדי מחשבה על רעיון זה, הגעתי להבנה של ‘כוחו של היהודי’. את הכסף הפיזי שהגיע לקרח, בתחילה היה ‘כשר’. רק כאשר הוא לקח את זה באופן בלתי “כשר”, הוא קלקל את זה עד לנקודת השיבה. ואם זה נכון בצד השלילי, על אחת כמה וכמה בצד החיובי. דוגמה לכך היא הפסק הלכה שאפילו עמלקי יכול ליכנס לקדושה ולהיות יהודי נצחי (ראה מהר”ל בנושא).

בהתחשב בכך, עלינו להבין כי אין זה נכון לומר שקיבלנו דברים שליליים וכיצד אנו צפויים להפוך אותם? יש לנו את הכוח לשנות אפילו את הדבר גרוע ביותר, לא רק לחיובי, אלא אולי אפילו לטוב נצחי.