מה חסר?

וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם (דברים א:ט”ו)

רש”י: אנשים חכמים וידועים – אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים וידועים

משה רבנו חפש אנשים בעלי תכונות מיוחדות להיות המנהיגים והשופטים של כלל ישראל. אבל כפי שרש”י מציין, לא הצליח למצוא אנשים “נבונים”. התפארת שלמה מהרהר למה היה כל כך קשה למצוא אנשים עם התכונה הזאת. לדעתי, תשובתו תעזור לנו להעריך את משמעותו של תשעה באב.

מדי שנה, כשאנחנו יושבים על הרצפה ואומרים את הקינות, אנחנו תוהים כמה זמן זה ימשיך ולמה עדיין לא זכינו לראות את הגאולה. אכן, סבלנו הרבה – האם לא סבלנו כבר מספיק כאב על מנת לזכות לביאתו של משיח?

כאשר ה’ ביקש ממשה להיות מנהיגם של בני ישראל, הוא סרב במשך שבוע שלם, “והסביר” למה הוא לא ראוי לתפקיד קדוש זה. אחרי שבוע, ה’ העניק למשה את היכולת לבצע ניסים ובאותו רגע הוא קיבל את המעטפת של המנהיגות. בואו נחשוב איך משה תפס את עצמו באותו זמן. בתחילה חשב שהוא לא ראוי לתפקיד עד שה’ “תיקן את אי-הבנתו”. אפשר להניח שבנקודה זו משה הבין שהוא באמת אדם מוכשר מאוד שיכול להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות ז”א שהוא שינה את דעתו על עצמו.

אבל התפארת שלמה מסביר בדיוק הפוך. משה הבין שהוא נבחר אך ורק כשלוחו של ה’, ושמר על התפיסה העצמית שלו כ”עניו מכל אדם”. האנשים שהוא מינה לא היו ‘נבונים’ כי לא היתה להם את הרגישות לחשוב “מתחת לפני השטח” ולהבין כי נמנו לא רק עבור גדולתם הטבועה בהם, מה שהיה גורם להם לסרב לתפקיד (כמו שעשה משה בתחילה)

אחת הדרכים לשחרר את עצמנו מגלות היא להצדיק ולקבל את האשמה שלה אנו ראויים. בספרי חסידות כתוב “ואהבת לרעך” אתה צריך להעריך את הקשיים שה’ נותן לך, “אני ה'” – שהקב”ה דן אותנו ברחמים. כשנחשוב עמוק ונקבל על עצמנו את האשמה עד כדי כך שנבין שאנחנו באמת ראויים למה שאנחנו מקבלים, ואולי אפילו יותר, רק אז הפכנו ל”נבונים”- שמבינים את מצבינו מקריאת הסימנים שסביבנו.

כאשר אנו מתכוננים לתשעה באב, עלינו להיות מודעים לרמה האמיתית שלנו, וההבנה העמוקה הזאת תעזור לקרב אותנו לגאולה שלמה.