סגולה מובטחת

בפרשת השבוע, התורה מספרת לנו על הרצון של כלל ישראל להעריך את ארץ ישראל. אחרי שחזרו המרגלים, הם וכל עם ישראל נפלו בייאוש, לא האמינו שיוכלו לכבוש את הארץ. לכן הם נענשו בכך שהם ישארו עוד 40 שנה במדבר לפני שינסו שוב להיכנס לארץ ישראל. אנו מבינים שהעונש שחוייבו להישאר עוד 40 שנה במדבר לא היה רק עונש על חטאיהם, אלא זו היתה מערכת טיפול, להביא אותם למצב נפשי נכון ולרמה הנכונה להיכנס לארץ ישראל. המפרשים מוסיפים לרעיון זה ומסבירים כי המצוות שהוזכרו בפרשת השבוע, נצטוו בתקופה זו בשל מצבו הנמוך של כלל ישראל.

לדוגמה, הרב שמשון רפאל הירש מספר לנו כי הסיבה שמצוות ציצית נמצאת בסוף הפרשה קשורה (ללא משחק מלים מכוון) לתחילת הפרשה. שורש המילה “תור”, נמצא בתחילת הפרשה “ויתורו” ושוב בפרשת ציצית “ולא תתורו”. מצוות הציצית ניתנה לנו כדי להגן עלינו ולתת לנו את היכולת לראות דברים בדרך הנכונה. אותה תכונה של “תור”, כלומר מבט לתוך משהו, הוא דבר נפלא, אם מה שמניע אותו היא למלא את רצונו של ה’. ואז, בעוד הוא מסתכל על משהו, השקפתו תהיה ממוקדת על רצון ה’. זו סיבה אחת שאנחנו מצווים להסתכל בציצית שלנו, כדי להזכיר לנו מה ‘לראות’. המרגלים, אומר הרב הירש, היו גם ‘מחפשים’, אבל הם חיפשו את הטוב ביותר עבור עצמם. כאשר זה המניע הוא ‘יראה’ דברים בצורה שונה מאוד, וזה מה שגרם להם לדבר לשון הרע על ארץ ישראל.

הספורנו אומר לנו כי לאחר חטא ישראל בחטא המרגלים, נוצר צורך שתמיד יתנו להם את החלק הראשון לאכילת קדוש, כדי להגדיר את מצב הרוח הנכון ולעזור לנו “לראות” נכון. (ראה תורת חיים סנהדרין קב:).

לעתים קרובות יש לנו עבודה לפנינו שאנחנו יודעים שאנחנו מחויבים להתמודד עמה. ולמרות שאנו מבינים את חשיבותה, חסר לנו הקשר הרגשי הנכון לעשות זאת בדרך הנכונה. בשנים האחרונות, מצוות הפרשת חלה הודגשה כסגולה – מצווה מיוחדת שאנשים מצפים לבצע על מנת לזכות ב’ישועה’. גולת הכותרת של “פרויקט השבת” בדרום אפריקה היה אירוע “הפרשת חלה”, אשר השפיע למעשה על אנשים רבים ברמה עמוקה. עם זאת, אנשים רבים מתחברים עם הסגולה של המצווה, ומתעלמים מתכליתה של המצווה. המפרשים אומרים לנו שמצווה זו מיוחדת משום שהיא מזכירה לנו לחשוב תחילה על ה’ לפני שנתחיל בכל משימה. הרב הירש מספר לנו שזו היתה טעותם הגורלית של המרגלים: להסתכל על ארץ ישראל כמקום לנצל לטובתם האישית, במקום להשתוקק לה כמקום לשרת את ה’. לפני שאנחנו יושבים לאכול את הלחם שלנו, אנחנו חייבים להפסיק ולחשוב קודם, שהמטרה לאכילה היא לשרת את הקדוש ברוך הוא. לאחר שהבנה זו נעשית, אנו מקווים שנוכל לאכול את הלחם שלנו ללא סכנה של שיבושים במשימה שלנו. אחרי שאישה מפרישה חלה, בדרך כלל זה הזמן שהיא מתפללת עבור מגוון רחב של דברים, כי כאשר אנחנו מקיימים מצווה אנחנו קרובים במיוחד לה’. חשוב לנו לזכור כי ההיבט העיקרי הוא לא “לסחוט את הרגע” לטובתנו האישית, אלא כדי להיות מאושרים בכך שאנחנו יכולים לעבוד את ה’.

נראה לי שהבנה חזקה זו של קיום מצווה, תהיה בפני עצמה, סגולה גדולה, כי זה יביא נחת רוח להקב”ה.