הנושא של עין הרע הוא לא איזה מושג נידח אלא משהו שמתייחסים אליו כמעט כל יום. ישנם אפילו נפקא מינות להלכה בסוגיית “היזק ראיה”. אז איך בדיוק מתגברים על תקלה זו?

למשל, בזמן שמישהו זוכה למבט הערצה כל שהוא – ואינו מעוניין שמבט זה יביא איתו גם קטרוג של עין הרע – נהוג להגיד “בלי עין הרע”.

בפרשתינו מוצאים אנחנו את הציטוט “בן פורת יוסף” [בראשית מט:כב]. רש”י מבאר את התואר כמי שיש לו חן מסויים. הילקוט במדרש [קסא] מביא שעין הרע אינה פוקדת את זרעו של יוסף. לכן נוהגים לברך אדם בברכת “בן פורת” בכדי שינצל מעין הרע.

מלמד אותנו החיד”א, שלא רק שאין יוסף ניזוק מעין הרע, אבל הוא מסוגל להשתמש בראיה זו להשפיע על עצמו בחיוביות כאילו היתה ברכה. מכאן מובן “בן פורת” כמושג שנגזר מ”פרו ורבו”.

ומנין זכה יוסף הצדיק לברכה מיוחדת זו ? מבארים לנו חז”ל, שמקור כח זה הוא נעוץ בנחישות הדעת של יוסף – מה שאינו שלי – אפילו לא אסתכל לעומתו. נחישות זו יוצרת ליוסף בידוד טוב ומגינה עליו מפני הפיתויים. אז לא רק שאינו מסתכל על אחרים בראיה זו אלא אין באפשרות האחרים לראות אותו בעין פחות מטובה גם.

גישה זו אינה רק סגולה להרחיק היזק זה מחיינו אלא אף מתכון לחיי אושר ושמחה. הרי, אם אנחנו לא מרוכזים בחיים של אחרים וכל מה שחנן להם הקב”ה – אנחנו נהיה פנויים נפשית להעריך את כל הטוב שנתן הקב”ה לנו. אולי אפילו נזכה לכח ההפכני של יוסף – הכח להפוך רעה לטובה על ידי ההכרה שמה שיש לי – מתאים לי בול.