האור החיים הקדוש מסביר שבקשת משה רבנו לסיים את מכת צפרדע ניתנה בפירוט רב. אבל למה היה משה צריך להיכנס לפרטים כל כך?

המדרש מספר על איכר יהודי שהיה זקוק מאוד לחמור כדי לעזור לו בעבודות השגרתיות בחווה שלו. הוא התפלל לה’ “רבש”ע, אנא שלח לי חמור”. זמן קצר לאחר מכן, ראה האיכר נסיך נוסע דרך היער ליד ביתו. הוא הלך לחקור וראה שהפמליה כולה עצרה כדי לתת לאתון שהיתה בהריון ללדת. אחרי שילדה, נוסף סייח לפמליה. הנסיך הביט בסייח, ואחר כך באיכר וקרא, “איכר! אני ממהר אל היעד שלי ואין לי זמן לחכות לסייח הזה. אני מצווה עליך להביא את הסייח לארמון שלי.” האיכר מלמל לעצמו ואמר, “התפללתי לה’ ותפילתי נענתה, אבל זה לא ממש מה שרציתי!”

השאלה ברורה: ה’ אינו צריך לנחש מדוע רצה האיכר חמור. הוא באמת יכול לראות מה שיש בלבנו ולדעת בדיוק מה אנחנו רוצים. א”כ למה ה’ נתן לאיכר את מה שביקש במילים ולא מה שהוא באמת רצה, ומה יש לנו ללמוד מסיפורו של האיכר האומלל הזה?

יש שמסבירים שכאשר נער באמת רוצה משהו מהוריו והוא מרגיש שזה הזמן הנכון לבקש, הוא לא יחסוך במילים, אלא יסביר בפרוטרוט את מה שהוא רוצה. עם זאת, יש גם את אלו שרק מבקשים במונחים רחבים את מה שרוצים אבל בדרך כלל זה מעיד על חוסר אמונתם שהבקשה תתממש לחלוטין. לכן, כאשר אנחנו מבקשים מה’, ראוי לבקש את צרכינו בפירוט, שזה מראה על האמונה שלנו שיש לה’ היכולת לתת לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים.

כששמעתי את הרעיון הזה, נזכרתי בסיפור על רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, ה”סניגור” של ישראל. פעם בבית הכנסת ראה מתפלל אחד ממהר להתפלל מבלי לבטא כל מילה כראוי. מתפלל אחר אמר לראשון, “כשמתפללים לה’, צריכים לוודא שכל מילה נאמרת בבירור”. הרבי תמך ביהודי הפשוט הזה, “כשתינוק בוכה, האמא, שמכירה היטב את התינוק שלה, יכולה להבחין מהבכי בדיוק מה שהתינוק רוצה. כך גם ה’ יכול להבין תפילתו של האיש הזה, גם אם לא מבטא את המילים בבירור”. נראה לי שזה סותר את הרעיון הקודם?

אני רוצה להציע, שלמרות שבאמת ההורים עשויים לדעת מה שבנם רוצה, והוא יכול אפילו לקבל מענה, אבל רמת ההגשמה של הרצון עשויה להיות תלויה ברמת הדיוק של התפילה וברמת הכוונה שנאמרה. אמא שאוהבת את הילד שלה, נהנית ומוקירה את שמיעת הבקשות הארוכות של הילד שלה. כך גם ה’ אוהב לשמוע את הבקשות שלנו – אנחנו לא צריכים לדאוג שאנחנו “משעממים” אותו עם התפילות שלנו.