מצורע אשר נתרפא מן הצרעת חייב להיבדק על ידי כהן לפני שהוא רשאי לחזור למחנה. החת”ס אומר לנו כי הכהן שנבחר למשימה זו נבחר על מנת ללמוד מן מצורע. גופו של אדם דתי לא יכול לסבול כל חטא, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בעור נגוע בצרעת. כשחטא אדם הראשון, החטא הראשון בעולם – יצר את הצורך בבגדים. בגדים, ברמתם הגבוהה ביותר, הינם הבגדים שלובשים הכהנים בבית המקדש – בגדי כהונה. עם זאת, כהן אשר לבוש בבגדי קדושה אלו, עדיין חייב לקחת לקח מבעל התשובה. המצורע הזה הרס את עורו על ידי חטא, אבל עכשיו, לאחר שהוא עבד על עצמו עד כדי כך שהעור שלו חזר להיות טהור, זהו, במובן מסוים, רמה גבוהה יותר מאשר הכהן, שמעולם לא היה צריך “לנקות את הבגדים שלו”. (ראה מלכים ב ‘, ה:יד).

הרב שמשון רפאל הירש (יג:ב) מסביר לנו שהמילה “צרעת” מתייחסת למשהו פנימי שנרקב, אשר עם הזמן גם מנוול את המראה החיצוני. המילה “נגע” מתייחסת לדבר חיצוני שפוגע בדבר אחר. משמעות הדבר היא כי על מנת שנגע צרעת יקרא טמא, הוא חייב לייצג משהו שהמצב הרוחני שלו רקוב מבפנים, שה’ גרם לו שהריקבון שלו יתגלה כלפי חוץ. לכן, אנו מבינים כי יכול להיות סוג של צרעת אשר אינו קשור לחטא רוחני אשר גורם לנגע הצרעת הזה.

כשהייתי תלמיד ישיבה, היה לי מורה שהיה זהיר מאוד לאכול רק מזון “בריא”. עם זאת, אותו מורה היה חולה לעתים קרובות! שאלתי אותו בתמימות, “האם אתה לא חושב שכל הבעיות הבריאותיות שלך נגרמות על ידי אכילה הבריאה המוגזמת שלך?” על כך הוא ענה, “אם יש לך מכונה כמו טרקטור או דחפור, זה יכול להיות מלא עפר ובוץ ועדיין יפעל כראוי. אבל מכונה שמטרתה היא עבודה מכווננת היטב, אפילו נקודה הכי קטנה של אבק עלולה לגרום לתקלה.” הוא רמז שהוא דומה למכונה בעלת כוונון עדין. לזה הגבתי, “שורה תחתונה, איזו מכונה נמצאת במוסך לעתים קרובות יותר?”

השיחה הזאת עוררה בי הרהור רב האם הגישה שלי נכונה או לא. רק לציין את הבא: עם דחפור, אנחנו לא יכולים להשיג את הדברים הטובים בחיים.

פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו “מדוע היהודים מעונים ונרדפים הרבה יותר מכל אומות העולם?” התשובה היא שאנו עשויים מדיוקים ורגישים יותר מאחרים. אני זוכר כשהייתי ילד שמעתי שמכוניות יוקרה צריכות דלק יקר עם אוקטן גבוה יותר ממכוניות רגילות. “הדלק” של העם היהודי חייב להיות כשר, בעוד שאומות העולם יכולות “לתדלק” את גופם בכל מזון שהם בוחרים ללא כל ירידה בתפקוד.

בשבוע שעבר נשאלתי “למה כל כך מסובך ליהודים לנסוע? הגויים יכולים פשוט לקחת את הארנק שלהם ולנסוע לאן שלבם נוטה. אבל בשדה התעופה רואים את היהודים הדתיים נוסעים עם פי ארבע מזודות (ופי עשר אוכל) מנוכרי מהחברה הגבוהה!”

אמנם נכון שיהודי אינו יכול לנסוע עם מטען קל, אך אפשר לומר אותו דבר על מלך, שלעולם לא ייסע לבד ובלי סימני מלכות. כך גם, אם מתחת למזרן יש אפילו אפונה אחת, הנסיכה לא תוכל לישון בנוחות. הרגישות של העם היהודי היא תוצאה של הייחודיות שלהם.