בפרשת השבוע עוסקת התורה בעניין קרבן אשם תלוי, שהוא הקרבן שאנו מביאים במקרים שבהם יש ספק לגבי החטא. אשם תלוי מקריב גם מי שמעל בהקדש בשוגג או מי שהכחיש שהוא חייב כסף ונשבע לשקר על כך. הרב שמשון רפאל הירש ניסה למצוא קשר בין המקרים השונים האלו. לדוגמה, אדם שמועל בהקדש. מלבד חובתו להביא קרבן ולהחזיר את מלוא הערך של הפריט שנלקח, הוא נקנס עוד חמישית מהערך. הרעיון מאחורי זה הוא שהאדם שמעל בהקדש במזיד מודע לכך שהוא מחלל דבר עם הרבה קדושה, ולמרות זאת הוא מחליט לעשות עוול. עם זאת, מי שמעל בהקדש בשוגג, ברור שאין לו את הכבוד הראוי של הדברים הקדושים הללו, וזה מקור החטא שלו.

כשהייתי נער כבן 10, הקהילה של אבי התחילו לבנות את בנין בית הכנסת שלהם. שבת אחת אחר-הצהריים, אבא שלי עבר ליד אתר הבנייה וראה גבר גונב לבנים ומכניס אותם לתא המטען של מכוניתו. הוא עצר ושאל את האיש (שלא הכיר שהוא הרב של הקהילה שבונה את בית הכנסת), ושאל אותו “מה אתה עושה?” הוא ענה “אני לוקח את הלבנים האלה כי הם יתאימו בצורה מושלמת לשיפוצים שאני רוצה לעשות לאח שלי.” לזה אבא שלי הגיב, “האם אתה מודע לכך שפה הם בונים בניין קדוש עם הלבנים האלו? אתה גונב את הלבנים מבניין קדוש!” האיש הזדרז והחזיר את הלבנים למקומן. זוהי דוגמה טיפוסית שכאשר אנשים מרגישים שיש דברים קדושים, הם מעדיפים לשמור על מרחק מהם. אפילו זה שהיה מוכן לגנוב אותם, עם הידיעה שהם קדושים, מערכת הערכים שלו נכנסה לפעולה.

אדם שיודע שמשהו קדוש, אך אינו מטפל בו כראוי (למשל, האדם הנ”ל עשוי לשים את הלבנים “הקדושים” ליד ערימת לבנים רגילות, ולאחר מכן לקחת בלי תשומת לב את הלבנים הלא נכונות כדי לבנות את האח), זה סוג של אדם שחסר ביראת כבוד. כך גם יכול להיות אדם שמוכן אפילו לגנוב כסף מאחרים, אך הוא חושש להישבע שבועת שקר.

פעמים רבות, אנשים מתחרטים על החטאים שהם חטאו בשוגג, והם מתכפרים בהבאת קרבן. אבל כאשר חוטאים כי לא הערכנו דברים קדושים בהערכה הראויה, זה לא בהכרח מתאים לתוכנית הזאת. אפילו הכהן הגדול לפעמים צריך להביא קרבן אשם, כי, כיהודי ישר, אנו מצפים ממנו שיהיו לו את הרגישויות המתאימות לדברים ולמקומות קדושים.

לא מזמן התקשר אלי מישהו מיד אחרי שבת רק כדי לוודא שהוא צדק במה שהוא “פסק לעצמו” לגבי הלכות שבת. למרבה הצער, לדעתי הוא עבר על איסור מדאורייתא, ואמרתי לו את האמת. מיד אמר, “זה אומר שאני צריך לרשום שאני חייב קורבן חטאת.” התרגשתי מאוד, ולמחרת בבוקר התרגשתי אפילו יותר כשהוא התקשר אלי שוב כדי לדון בעניין, והוא אמר לי שהוא כבר קבע סדר חדש ללמוד הלכות שבת כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב. האיש הזה מחויב רק להביא קרבן חטאת ולא אשם. יכולתי להעיז ולומר, מי שהיה חייב להביא אשם, לא היה קובע סדר למידה כזה, בגלל האדישות שלו.

יהי רצון, שנזכה להיות מסוגלים לעבוד את ה’ בבהירות ולהגדיר את הגבולות המתאימים כדי להבטיח ששגגות לא יתרחשו.