חז”ל לימדו אותנו במדרש שאברהם אבינו הגיע למסקנה שיש מנהיג לעולם כי הוא ראה עולם מלא סדר והיגיון – וסבר שלא ייתכן שדבר כזה יקרה מעצמו. אברהם אבינו אמר – הימצאותו של העולם מחייבת את מציאותו של הקב”ה. אבל מה היה כל כך מיוחד באימרה זו ? הרי כל העולם בזמנו של אברהם גם האמינו באלוהים כזה או אחר – מה היה שונה באמונה של אברהם ? האם הוא רק הצליח כי האמין בא-ל ה”נכון” ?

להמחיש את הענין המדרש מדמה את פעולותיו של אברהם לנודד שעובר ממקום למקום. כשהנודד עובר ליד ארמון מפואר הוא תמה לעצמו – ‘ ייתכן שהארמון נבנה לבד ?! כנראה שיש בעל הבית’. בואו ונשאל שתי שאלות על מדרש זה : אחד, למה מתייחס המדרש לאדם הנודד ממקום למקום ושנית כל, למה ארמון ? הרי המסר עדיין היה מובן אם היה הסיפור על אדם הדר בחדר פשוט.

ביקרתם פעם בארמון ? החשיפה הראשונית למקום שכזה היא מהממת ועוצרת נשימה. אבל המנקה שעובדת בארמון ? אין לה אותה התפעלות בכלל. היא כבר התרגלה לבנין המפואר ובעצם, רק רואה אותו כאוסף חדרים שימושיים למטרות שונות. לעומת זאת, האורח, יבחין ביופי של כל חדר ובעיצובים המיוחדים והיוקרתיים. המחזה המרשים הוא בעצם רק חוויה לאורחים.

כל אנשי דורו של אברהם אבינו היו עסוקים – כל אחד ברצונותיו ועסקיו הפרטיים. הם יצרו סוג של אלוהות – כל אחד בכדי לייצג את חייו ורצונותיו. איש אחד בחדר אחד הוא ייצוג של בן אדם בודד והאלוהות שהוא יצר לעצמו. הרבה חדרים – הרבה אנשים והרבה אלילים. אבל מפספסים את הרעיון שיש עולם גדול – הרבה יותר מורכב ומפואר – מהתפיסה הצרה שלהם. אברהם אבינו היה מספיק גדול ובעל ראיה רחבה מספיק בכדי לראות מעבר לעולמו הפרטי – בכי לראות את העולם כולו כיצירה מאוחדת ונפלאה

אנחנו לפעמים, בחיי היום יום, מתייחסים כמובן מאליו לכל הטוב שיש לנו. יש לנו את היכולות העצומות לדבר, לנשום, ללכת, לעבוד ולחשוב. אבל במקום להסתכל על טובות אלו – אנו לפעמים טרודים רק בדברים שלא הולכים לרוחנו ובדברים שאנחנו עדיין רוצים להשיג – וכל זה ממעיט ומזער את הטובה האדירה המושפעת עלינו משמים. אם נלמד את לקחו של אברהם אבינו ונסתכל ב”תמונה הגדולה” נבחין שהקשיים הקטנים שמפריעים לשלמות שלנו הם בעצם חלקים מיריעה אחת גדולה והם הם חלק מתמונה מושלמת ומקסימה. אנו בעלי יכולת ראיה רחבה כזו דווקא בשל היותינו צאצאיו ויורשיו של אברהם אבינו.