יש מנהג בשבת הגדול להתכונן לליל הסדר על ידי קריאת ההגדה מ “עבדים היינו” עד “לכפר על כל עונותינו“. לא נמצאה הוראה מיוחדת להתכונן בצורה כל כך חזקה בכל מקום אחר (בעוד שהראשונים אומרים כי יש להכין את כל התפילות, “כדי שיהיו שגורים בפיך”, זה סוג אחר של הוראה). השאלה ברורה: מדוע הכנה זו הכרחית? למעשה, נראה לי שהרבה אנשים מכירים היטב את ההגדה עצמה, שפעמים רבות כשאני מצטט קטע של ההגדה, אנשי הקהל שמקשיבים מזהים במהירות את מקורו.

הרב צדוק הכהן עונה על שאלה זו על בסיס שתי הנחות שהם נושאים חוזרים בכל ענייני ליל הסדר. הראשון הוא שאין סוף לכמה אנחנו יכולים וצריכים להיכנס לפרטים של סיפור יציאת מצרים (“וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח“). השני בא מכתבי האריז”ל, ומספרי קבלה וחסידות רבים כי השם: “פסח”, רומז לביטוי: “פה סח”. משמעות הדבר היא שלקרוא את סיפור יציאת מצרים בקול הוא חלק יסודי של העבודה שלנו בליל הסדר.

כמו כן, אנו יודעים שהפעולות שלנו במהלך השבוע משפיעים על כל השבוע כולל השבת הקרובה, והדרך שאנחנו שומרים את השבת ישרה בשבוע הקרוב אווירה המשקפת את השבת שחלפה. לפיכך, אנו מבינים שעל מנת להשיג את מה שאנחנו אמורים להשיג בשבוע הקרוב, אנחנו חייבים להתכונן אליו בשבת הקודמת. זוהי המשמעות של הפסוק “מדי שבת בשבתו” – כי השבת הקודמת מייצרת את האנרגיה הרוחנית של השבוע הבא.

לכן, אם אנחנו רוצים להצליח בליל הסדר, אנחנו חייבים לא רק לחזור על ההגדה, אלא בעצם להתחבר אליה בצורה שאנחנו נלהבים לספר את סיפור יציאת מצרים בצורה לבבית ומלאת חיים.

אז השבוע, כשכמה (מעטים) מאיתנו כבר סיימו את ההכנות הפיסיות שלנו לפסח (למשל ניקיון), עלינו לזכור שההכנות הרוחניות להצלחת חג הפסח, ובמיוחד ליל הסדר, ממש מתחילות מהיום, שבת הגדול. לכן, עלינו להבין, שבכל השבוע שלפני פסח יש ההזדמנות כדי להבטיח את הצלחת ליל הסדר שלנו.