“קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן… וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ” [במדבר כז:יח-כ]

הגמרא במסכת בבא בתרא [עה.] אומרת שזקני דור המדבר היו מבטאים את גדולתו היחסית של יהושע על ידי השוואה לרבו, משה. הם היו מתארים את פני משה רבינו כפני השמש ואת פני יהושע כפני הלבנה. הגמרא גם אומרת על אותה השוואה – אוי לאותה בושה. רש”י, בפירושו, מבאר שהבושה היתה משום שאמרו ליהושע בפירוש שאיננו גדול כמו קודמו במנהיגות.

ר’ איצל’ה מוולז’ין מבאר את הדברים באופן שונה, וביאורו מתבסס על דברי המדרש בפרשתנו.

המדרש אומר שאם זורעים תאנה, העץ יגדל. דברי המדרש מתבארים על פי סיפור. פעם היה איש עסקים ממולח. לימים, ירד מנכסיו ונאלץ למצוא משקיע שילווה לו סכום כדי להקים עסק. על אף שכולם הכירו בו כ”מבין” גדול, רק אדם אחד נתן לו סכום להשקעה. העסק קם והניב רווחים יפים, ושניהם התעשרו ממנו. אמנם, ה”מבין” קבל אחוזים גבוהים יותר מהרווחים. כשהכירו אותם אנשי העיר, התרשמו מאד מה”מבין” שהצליח להקים עסק רווחי, אבל מהמשקיע התביישו מאוד.

המשקיע שאל אותם לפשר אי נוחותם: “הרי לשותף שלי יש עושר אפילו יותר גדול, למה לא תתביישו ממנו גם ?” ענו לו אנשי העיר, שהעושר של ה”מבין” הוא פרי הבנתו בעסקים וכשרונותיו. אבל עושרו של המשקיע לא נבע מכישורים אישיים. אדרבא, הוא רק עשה פעולה פשוטה למדי. אילולא עמדו בצד, גם הם היו יכולים להשיג את אותו העושר.

וזהו פירוש הגמרא – משה רבינו היה בדרגת השמש – הוא עצמו הפיק אור, לעומת יהושע שהיה כמו הירח – ללא אור עצמאי, אבל משקף את אור רבו.

והנמשל מובן. משה רבנו אכן היה אדם שנתפס כשונה באופן מהותי. אבל יהושע היה אדם ככל האדם. רק דביקותו במשה רבינו והתמדתו בלימוד התורה היא זו שאיפשרה לו לגדול. ועובדה זו היא מקור הבושה – הבושה לא הייתה זו של יהושע שהתבייש מההשוואה לרבו – אלא הבושה של כל הזקנים ממדרגתו של יהושע. אילו רק היו זקני הדור מתמסרים באותה מידה כיהושע, היו גם הם מגיעים לדרגתו.

הלקח הנלמד הוא די ברור. אנשים רבים חושבים שאם רק היו ניחונים בכשרונותיו של פלוני או חריפותו של אלמוני היו באמת מגיעים לדרגות גבוהות. אבל המסר שהגמרא מחדירה לנו הוא חד וחלק- אם נתלה את הצלחתם של אחרים בכשרונות מולדים ולא ניקח אחריות על עצמינו – אזי כשנראה את חברינו (שאולי לא מוכשרים כמותינו) בכל זאת משיגים דרגות גבוהות – אותה בושה תהיה נחלתנו המוצדקת.

ברוך השם, אנחנו נמצאים בזמן ובמקום בו אופציות הלימוד רבות ומגוונות – ושלל אנשים גדולים תורמים לנו מיוזמתם, באופן חופשי, מידיעותיהם בתורה. הבה וננצל הזדמנויות מצויינות אלו.