בהפטרת השבוע יש לנו דיון בין הנביא שמואל לבין שאול המלך. שאול מצווה להחרים את עמלק לחלוטין. לאחר המלחמה קבל שמואל נבואה מה’ כי שאול לא קיים את דבר ה’. שמואל ניגש לשאול ושאול אמר לו שקיים את דבר ה’. שמואל לא מקבל את זה והשיב לו שלא קיים עד שבסופו של דבר שאול הודה שהוא הקשיב לעם והציל חלק מהשלל והביא את אגג הביתה ולא הרג אותו. שמואל אומר לו, “יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר ה’ וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.” מכיוון ששאול בוודאי ידע ששמואל היה נביא, מדוע הוא לא ענה את האמת מיד שסטה מעט מציווי ה’?

בסיפור פורים קיבלה אסתר המלכה, צאצאית של שאול, משימה לפנות למלך אחשורוש בתנאים מסוימים. בהתחלה היא סירבה, אם כי בסופו של דבר עשתה כפי שנאמר לה.

אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שהייתה לי, על סמך רעיון שראיתי פעם. אנו יודעים שאסתר ומרדכי היו שם כדי לתקן את הטעויות של שאול, אבותם. נראה לי שלעתים אנו טועים ומשנים או מוסיפים למצוות ה’, על מנת “לשפר” אותן, ולא שמים לב שפעולה זו עשויה להיות סטייה מרצון ה’. אני מאמין ששאול במוחו המודע מצא דרך להצדיק את מעשיו כמתאימים למה שה’ ציווה אותו לעשות. המילים הללו בנביא “הֲקִימֹתִי אֶת-דְּבַר ה’ ” לא היו, חס וחלילה, על ידי פחדן שרצה לכסות את שגיאותיו ע”י שקרים, אלא וודאי נאמרו על ידי מלך צדיק מתוך אמונה שלימה שהוא קיים את רצון ה’ בדיוק כפי שצווה.

לאסתר, צאצאית של המלך שאול, היו גם רעיונות כיצד להציל את היהודים, אך היא הקפידה לוודא שמרדכי הסכים איתה, והיא אכן בסופו של דבר עשתה את כל מה שמרדכי ציווה עליה לעשות.

במשך הדורות אנשים הגישו רעיונות חדשים כיצד לקיים את המצוות. על התנהגות זו אמר החתם סופר, “חדש אסור מן התורה” (משחק מילים על המלה “חדש”, שבמונח זה מתייחס לדגנים החדשים האסורים עד שמביאים את העומר ביום השני של פסח, אך כאן המשמעות שלו הייתה שכל חידוש אסור). נראה לי שלכלל ישראל היה נסיון להקשיב למרדכי, שכן, אלמלא עקשנותו שלא להשתחוות להמן, היה נראה שלא היינו נכנסים למצב המסוכן הזה לגמרי. ובכל זאת כלל ישראל ואסתר עקבו אחר דברי החכמים, וזה מה שהביא לישועתינו הסופית בסיפור פורים.

בחיים היום יומיים שלנו בדרך כלל אין צורך לחפש דרכים טובות יותר לעבוד את ה’. פשוט על ידי ביצוע לפי המסורה הקדושה שלנו אנו נזכה, בעזרת ה’, לגאולה שלמה.