וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד (בראשית כו:יג)

בעלי המוסר רואים בפסוק זה הנחיה לתהליך התפתחות האדם. אדם החפץ לגדול, באמת, יעשה זאת בשלבים מתונים ולא בדילוגים גדולים.

ניתן להבין למה הקב”ה לא הנחית על יצחק אבינו את כל עושרו בבת אחת. הרי יכל לעשות זאת. אבל צעד זה לא היה משחק לטובת יצחק אבינו כלל. העובדות מדברות בעד עצמן, הרבה אנשים שזוכים בפרסים כספיים גדולים – לא זוכים לאושר עם העושר – אלא בדיוק ההיפך. למה כל כך נחוץ לגדול לעושר בהדרגה ? כי עשיר הוא לא רק בן אדם שיש לו הרבה כסף. עשיר הוא אדם שמנהל את כל חייו כעשיר. אדם שאין לו נכסים רבים – ירשה לעצמו לקנות מה שבא לו – כי הרי הוא אף פעם לא הגביל את עצמו, אלא המציאות (חוסר אמצעים) הגבילה אותו. עשיר, מחוייב להגביל את עצמו ולנהוג בתבונה בכל עסקיו ונכסיו.

עשו הרשע נולד “עשוי”. מושלם. הוא לא עבר תהליך איטי של התבגרות – אלא נולד כאדם הניחון בכל מתנות הבגרות כבר אצלו. לכן, במקום להשתמש בכוחותיו להשגים טובים – הוא בזבז אותם על ציד ותאבותיו.

רעיון זה של גדולה הדרגתית גם מצוי בעולמה של אומנות. כל אומן מצליח – אפילו אלו שמוכשרים טבעית – חייבים ללמוד את אומנותם על ידי חזרות אין ספור והתאמנויות בלתי נלאות עד שיגיעו לשלבי התקדמות.

כך גם לגבי עבודת השם. גדולה בעבודתינו מחייבת קנין על ידי מעשים קטנים חוזרים ונשנים, למידה מטעויותינו ותיקון מעשינו, שלב אחרי שלב. פעם קראתי פתגם “שמתם לב שיש כאלו שיש להם את כל התשובות? לרוב, הם אפילו לא מבינים את השאלות.” פתגם זה מבטא את הרעיון העמוק שרק אלו שמבינים שיש שאלה, יכולים בכלל להתחבר לתשובה.

איך שנכנסים לחודש כסלו, אולי יש מאיתנו אנשים שמתוסכלים שלא הגשימו את כל יכולתם ולא עלו לגדולה שדימיינו לעצמם בתשרי ואלול. הבה ונזכור, אדם לא עולה לגדולה בחודשיים, אלא כל עוד שאנחנו “הולכים וגדלים” אזי הכיוון הוא טוב ולנו נותר רק להתמיד בדרך.