“אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, ה’ אֱלֹקֵיכֶם” (ויקרא יט:ג)

זוהי אחת מכמה פרשיות שבהן מוצאים את מצוות כיבוד אב ואם סמוך למצוות שמירת שבת. ה”חתם סופר” נותן כמה הסברים לכך, ואני רוצה להרחיב על אחד מהפירושים שלו.

כאשר אנו מדברים על אנשים שפורשים מעבודתם עם דעה צלולה ובמצב בריאותי טוב, קוראים לשנים הבאות “שנות הזהב”, ביטוי שמתייחס לאנשים שהשלימו הרבה במהלך החיים שלהם ורוצים עכשיו “להתמזג” עם החסכונות ה”זהובות” שלהם (כלכלית, רגשית או רוחנית), ולעשות את הדברים שאהובים עליהם, בלי ההתחייבויות. עם זאת, למרבה הצער, פעמים רבות, עד שאנשים מגיעים לתקופה הזאת בחיים, יש להם בעיות אחרות אשר אינן מאפשרות להם לנצל את ההזדמנות. רבים מהאנשים האלה מרגישים שחייהם הגיעו למבוי סתום והם מתוסכלים. פגשתי פעם גבר לא מוכר לי בבית החולים והוא הצהיר, “הרב, נתתי את הבריאות שלי לאסוף כסף ועכשיו אני נותן את הכסף כדי לשמור על הבריאות שלי.” האם השנים האלו באמת “שנות הזהב”?

אנו מניחים שמי שישמור על גופו כראוי ויגדל את ילדיו כראוי, אז הכל ילך לו טוב . אבל, אני לא חושב שפגשתי אדם שיכול באמת לטעון שזה המצב שלו. עם זאת, ברוך השם פגשתי אנשים רבים אשר נמצאים ב”שנות הזהב” שלהם והם זהובים באמת – הם מסוגלים להתמיד בדברים החשובים בחיים שלהם, עם האנרגיה של אנשים צעירים מהם בהרבה שנים. לחלק מהאנשים האלו, שאני מכיר אישית, למרות שיש הרבה צרות בחייהם, הם מצליחים להרחיק אותן כדי למקסם את חייהם היום יומיים. במציאות, אני חושב שזה נכון בכל שלב של החיים, אבל כאשר יש פחות לחצים, זה יותר ברור.

בשבתות, במיוחד בקיץ, כשיש שעות ארוכות אחרי הצהריים, שמעתי אנשים מתמרמרים, “איך אני אעביר את הזמן?” בעיניי אני משווה אותם לאותם אנשים עם פרצופים נטולי הבעה, שרואים בבתי אבות, בוהים בטלוויזיה שמלאה בסרטים של אנשים שחיים את חייהם, ואפילו לא מגיבים למה שקורה על המסך.

המפתח לאושר הוא להשתמש בששת ימי הבריאה כראוי כדי להשיג את “יום הזהב” של שבת, זמן להשיג את מה שחשוב באמת בחיים. אנשים רבים שאינם מאמינים שכל השבוע אמור לקדם צמיחה רוחנית, מוצאים את אותן שבתות ארוכות קשות. אני מאמין שבגלל זה התורה מקשרת בין כיבוד אב ואם לשמירת שבת. הדנ”א של האדם, לא רק של מצבו הגופני והרגשי, אלא גם של מצבו הרוחני, נובע מהוריו. אלו שמוקירים את הוריהם ומעריכים אותם, ייהנו מכיבודם בדיוק כמו אלו שמתאווים לרוחניות ייהנו משבת. זו עשויה להיות קריאה חדשה של הפסוק לעיל: שתי המצוות (כיבוד הורים ושמירת שבת) יקפיצו את עבודת ה’ שלנו למעלה.