“צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר.” (במדבר כה:יז,יח)

כשלמדתי את פרשת השבוע שעבר, עלתה לי שאלה לגבי הסיפור עם פנחס וכזבי. כזבי הייתה נסיכה ממדין ולא ממואב. בלעם המליץ לשלוח את בנות מואב כדי לפתות את היהודים לחטוא. אז איך נסיכת מדין הייתה מעורבת?

מצאתי חזקוני שכנראה מתייחס לנושא זה. התורה מצווה עלינו “צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם” אבל לא להכות את מואב. זה נראה די מוזר, מכיוון שהמואביות היו המסיתות העיקריות שגרמו לכלל ישראל לחטוא. החזקוני מסביר כי המוטיבציה של מואב התבססה על הפחד שלהם שהיהודים יתקפו אותם, ובנוסף הם כבר איבדו שטח שנכבש על ידי סיחון וכעת נמסר ליהודים. מבחינתם היה להם חוב להסדיר עם בני ישראל. לכן ה’ לא צווה לצרור ולהכות את מואב. זה לא המקרה עם מדין, מכיוון שלא היתה להם שום הצדקה לריב עם בני ישראל חוץ משנאתם העזה אלינו. זה מודגש במדרש על הפסוק “כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם “. מכאן אנו לומדים ש”הבא להורגך השכם להורגו”. נראה שחז”ל אומרים שהמילה “צוררים” (שנכתבת בהווה ולא בעבר) אומרת לנו שהם תמיד מהווים סכנה ותמיד מנסים להרוג אותנו, לכן יש לנו זכות להשמידם.

בכך אנו מבינים שאם הייתה תחבולה להשמיד את היהודים, באופן אוטומטי היינו יודעים שמדין היתה מעורבת. זו הסיבה שכזבי המדיינית היתה מעורבת בפרק זה.

פעמים רבות, כאשר דנים מי אשם במריבה, אנשים שואלים, “מי התחיל?”, בהנחה שהמתחיל חייב להיות הצד האשם. אבל זה לא תמיד המקרה. לדוגמא, יש מצב בו ילדים קטנים רבים. ההורה שואל, “מי התחיל?” האחד אומר “הוא הכה אותי ראשון!” והשני אומר, “הוא קרא לי בשמות רעים קודם!” לכך, הראשון עונה, “רק אחרי שהוא הפריע לי!” כעת ההורה נמצא במבוי סתום: איך להחליט מי אשם? נראה לי שאנו יכולים ללמוד מהחזקוני הזה, שכאשר דנים במריבה, עלינו לקחת בחשבון את המוטיבציה. לפעמים, זה יכול להיות מוצדק לתקוף או להגיב, אם המוטיבציה הינה אלטרואיסטית.

שמעתי מהרבי שלי שכשמישהו מכה אותך, אולי הוא אשם וצריך להעניש אותו, והתגובה הנכונה היא לפגוע בו פיזית. עם זאת, אם תכה אותו חזק יותר מאשר אם זה היה מישהו אחר, אותה תוספת קטנה, שהגיעה מהנטיה האישית שלך, מקלקלת את מה שיכול היה להיות עונש הוגן וצודק. לפני שנגיב לפגיעה, כדאי לראות אם הפוגע התגרה. ויותר חשוב, אולי עלינו לוודא שהתגובה שלנו לא תהיה נגועה בשום נקמה אישית.