וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל–עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי. [בראשית יג:ג].

רש”י, בפירושו על הפסוק, מבאר שאברהם אבינו חזר אל אותן האכסניות בהן ביקר, ושילם את כל חובותיו.

הרבה מכירים את הסיפור הידוע על החפץ חיים ובול הדואר. החפץ חיים התכוון לשלוח מכתב לבן אדם מסויים בעיר רחוקה. עוד לפני שהספיק לשלוח את המכתב בדואר, שמע על אדם שהיה בדרך לאותה עיר. החפץ חיים בקש ממנו להעביר את המכתב ידנית, ולאחר מכן קרע את בול הדואר שהיה על המעטפה, כדי לא לעבור אפילו על שמץ של גזל. כשמישהו שלא הכיר את החפץ חיים שמע את הסיפור הוא היסס מלהאמין לסיפור במלואו. לזה הגיב המספר למפקפק – “אולי הסיפור אינו מדויק, אבל סיפורים שכאלה לא מספרים עליך”

אנחנו, כמובן, יודעים שהסיפור מדוייק ומבינים שהחפץ חיים לא רצה לגעת אפילו באבק גזל. זוהי באמת נקודה לגאווה- יש לנו גדולים כדוגמת החפץ חיים, ואנו יכולים לראות בהם מקור להשראה וחיקוי, במיוחד בעסקים שבין אדם לחבירו.

שמעתי בשם החיד”א שאלה שאכן נידונה על ידי מספר מפרשים. הרי אברהם אבינו ירד למצרים בלי תכניות מפורטות לחזור לכנען. מי היה מלווה כסף לאדם נווד שכזה ?

החיד”א מציע פתרון. ישנם אירגוני חסד רבים שמציעים את סחורתם לציבור. אלו שיכולים משלמים תשלום מלא, ובעצם מסבסדים בכך אחרים שאין ידם משגת. בירידתו למצרים, אברהם אבינו בהחלט שילם את המחיר המסובסד (ולא קיבל הלוואות). בחזרתו, רצה לחזור ולהשלים את שאר התשלום מכיון שהיה עכשיו אמיד יותר ולא היה זקוק לסבסוד שהוצע לו.

רעיון זה מקשר בין הישרות שהופגנה על ידי החפץ חיים ובין ה”אב טיפוס” שיצר דפוס התנהגות נעלה שכזה.

ואיך רעיון זה אמור להשפיע על חיינו ? נשאלתי את השאלה הבאה – אדם קנה חפץ כל שהוא במחיר מלא ולמחרת החפץ הוזל במבצע. השואל שאל אותי עם הוא יכול להחזיר את החפץ לחנות ולקנותו בחזרה במחיר ההנחה. אני הייתי מציע לו לשאול את עצמו “מה היה אברהם אבינו עושה בסיטואציה דומה ?”