יוסף הצדיק היה “איש החלומות”, חולם, ואפילו מומחה בפיענוח חלומות. יעקב אבינו גם כן הכיר בזה ואכן “שמר את הדבר” וחיכה לראות את חלומותיו של יוסף מתגשמים.

לקראת סוף הפרשה, גם שרים בכירים בארמון פרעה חולמים חלומות ויוסף הצדיק מקדים את פתרונותיו בהצהרה שאין הפתרון שייך אליו, אלא לקב”ה.

הדבר גם חוזר על עצמו כשיוסף מפענח את חלומות פרעה בפרשת מקץ. פענוחו של יוסף קולע לענין אבל הוא שוב מקדים ומצהיר שהפתרונות אינם שלו, אלא “הא-לוקים יענה את שלום פרעה …”

מה היה סוד ההצלחה של יוסף? האם הוא היה פשוט מוכשר?

כשחג החנוכה כבר בפתח, אנחנו וודאי חושבים על הנס הגדול שהיה פה. רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים. הנצחון לא קרה בגלל עליונות צבאית כל שהיא מצידם של החשמונאים, הרי חלק מהשבח שאנחנו מזכירים הוא שהגיבורים נמסרו בידם של החלשים. אלא בוודאי, אמונתם החזקה בישועת ד’ – היא זו שהכריעה את המערכה.

ראיתי פעם בספר מסויים, שעונשם של החשמונאים (בתוך כמה דורות מתו כולם ונעלם בית חשמונאי) היה בגלל זה שלקחו לעצמם את כתר המלוכה ולא השאירו אותו לשבט יהודה. כחלק משבט לוי, היה להם להסתפק בכתר כהונה ולא לחרוג מגבולות סמכותם. אבל, נשאל את עצמינו, האם העונש תואם למעשה? אלא, לקיחת המלכות היתה הצהרת גבורה ונצחון שאמרה, כביכול, לא ניצחנו בזכות שמיים אלא בכוחות עצמינו. להצהרה מתריסה שכזו אכן מגיע עונש חמור.

לעומת זאת, יוסף הצדיק לא פוסק מלהודות שאינו אלא בורג קטן במערכת שמימית גדולה. הוא לא “מאבד את ראשו” כשהוא רואה את דרכו צליחה על ידי פתרון החלומות, ובכך גם אינו מאבד את ראשו.

כשנתפלל לקב”ה על כל עסקינו, וכשנראה הצלחות, בעזרתו יתברך, הבה נזכור את מקורם האמיתי של הצלחות אלו ונמשיך את דרכו של יוסף.