“וְשַׁבְתָּ עַד-ה’ אֱלֹקֶיךָ…בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ” (דברים ל:ב)

כולנו היינו במצבים, שלאחר עיון מחדש, אנו מבינים כי לא עשינו את מירב יכולתנו.

לדוגמא: ראובן ממהר לעבודה, אבל לא מוצא את הארנק שלו. אז הוא שואל את אשתו שרה, “האם ראית את הארנק שלי לאחרונה? אני לא מצאתי אותו.” שרה עונה “ראיתי אותו במגירה העליונה בארון שלנו.” “אבל כבר חפשתי שם, ולא מצאתי אותו”, עונה ראובן. “מה אתה מצפה,” תהתה שרה, “שהוא יקפוץ ויגיד ‘שלום’? ראיתי אותו רק לפני חמש דקות “. מה ראובן אמור לעשות עכשיו? האם לחפש שוב בנחישות, בידיעה שכבר בדק היטב את המגירה העליונה, או להסכים לכך שאולי אשתו יודעת טוב ממנו, ושהוא לא בדק היטב כמו שחשב?

מספרים על הבעל שם טוב, שהיה בביתו עם תלמידו ה”תולדות”. שיפוצניק גוי בא ושאל, “האם יש לך משהו שצריך לתקן?” הבעל שם טוב חשב לרגע והשיב “לא, תודה. הכול בסדר.” המשיך השיפוצניק ושאל, “אתה בטוח? אולי תעבור על כל הפריטים שלך. אני בטוח שתמצא משהו שצריך תיקון! ” לפתע השתנו פני הבעל שם טוב והוא פנה אל התולדות ושאל, “האם אתה שמעת מה האיש הזה מלמד אותנו?” התלמיד החזיר את מבטו אל המורה שלו בתמיהה, בלי להבין שום לקח בשאלתו של השיפוצניק. הבעל שם טוב קרא ואמר “אתה לא מבין כי

השיפוצניק הזה הוא שליח מן השמים לאמר לנו: שלמרות שאתה חושב כי כל עבודת ה’ שלך היא בסדר, כדאי לך לבדוק מחדש את כל מה שעשית.” התולדות שמע את דברי הרב שלו, אבל עדיין הרגיש שזה לא היה יותר מאשר איש עסקים שמנסה לגייס לעצמו עבודה. הבעל שם טוב אמר לו “אני בטוח שלבסוף תבין כי הכל הוא מסר מאת ה’.” התולדות עזב את רבו ומיהר למשימה הבאה של יום עמוס מאוד. בדרך, הוא נתקל באדם שעגלתו היתה תקועה בבוץ. “סליחה, אתה יכול בבקשה לעזור לי להוציא את העגלה שלי מהבוץ? “שאל בעל העגלה. התולדות השיב “אני מצטער, אבל אני בדרך לפגישה אחרת ואין לי אפילו רגע פנוי.” הבעל העגלה השיב, “אם באמת רצית לעזור לי, כנראה שהיית יכול.” המילים האלו צלצלו באוזני התולדות כגילוי מזעזע. הוא מיד פנה על עקביו ועזר לבעל העגלה לצאת מהבוץ וללכת לדרכו. מיד הוא רץ לפגישה הבאה שלו, והגיע בזמן. עכשיו הוא הבין את דברי הבעל שם טוב שמסרים מה’ יכולים להיות מוצגים לפנינו כל הזמן, אם אנחנו באמת מחפשים אותם.

בחודש אלול, אנחנו בודקים וחוזרים ובודקים את קיום המצוות שלנו, כדי לנסות לשפר אותם. סביר להניח שלאחר בדיקה ובדיקה מחדש אנו חשים כי אנחנו מודעים למקומנו, וכבר יודעים אילו חסרונות שלנו עדיין זקוקים לתיקון ואיזה לא. בדיוק ברגע הזה אנחנו יכולים להיות שאננים, משוכנעים כי עשינו את חשבון הנפש שלנו לפי הצורך. המסר של הסיפור הוא שעלינו להתעלות מעל לרמת ההתבוננות הרגילה שלנו, משום שהחיים שלנו תלויים בגזר הדין הקרוב.

עם זאת אנו יכולים להבין את המילים בפרשת השבוע “וְשַׁבְתָּ…בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ”. כאשר החיים שלך תלויים במשהו, תתמלא אדרנלין באמצעות כל לבבך וכל נפשך. העבודה שלנו בתקופה זו היא להשתמש באדרנלין הזה כדי לעשות את חשבון הנפש הכי שלם.

שנזכה השנה שהתשובה שלנו תהיה לפי רמת הפוטנציאל האמיתי שלנו.