”וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה“ (במדבר טז:יב)

רש”י שם: וישלח משה וגו’ ”מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בְּמַחֲלֹקֶת, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם לְהַשְׁלִימָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם. (סנהדרין ק”י)

לעיתים קרובות אנו מתמודדים עם מצב מסויים ויש לנו את התחושה חווינו מצב כזה כבר בעבר. לפיכך אנו מרגישים בטוחים כי אנו יודעים מה יהיו התוצאות. במובן מסוים יש לנו ” דֶּזָ’ה ווּ”. עם זאת, התחושה הזו – אף שהיא נוחה – אינה בהכרח הוגנת. לדוגמה, ילד שהיה רעשני בבית הספר והשאיר אחריו שובל של נזק… הוא הלך למחנה קיץ ומצא מודל לחיקוי שעודד אותו לשנות את אורח חייו. הוא שב לכיתה בספטמבר נחוש בדעתו לפתוח דף חדש. עם זאת הצוות הביט בו כעבריין בעל תיעוד ארוך של פשע. למרות שהם אמרו, “אנחנו נותנים לך הזדמנות חדשה השנה”, המשקל של ההיסטוריה שלו עבד נגדו. אנו באמת מרגישים רע עבור ילד כזה ויכולים לכוון אצבע מאשימה כלפי הצוות שאינו הוגן.

ובכל זאת, האם אנו שונים?

כשאנחנו נכנסים לבית הכנסת או למקום העבודה שלנו או כל מקום בו אנו מכירים את האנשים שנפגוש, אנו מכינים את עצמנו מבחינה נפשית לקראת המפגשים על בסיס החוויות הקודמות שלנו איתם. אפשר היה להניח שלמשה היה מושג ברור מה יקרה כאשר ינסה להתקרב לדתן ואבירם ולפייס אותם. הרב צבי יוסף דונר ז”ל מלונדון אומר, אנו יודעים שהפגישות הראשונות של משה עם דתן ואבירם היו עשרות שנים קודם לכן. ובגלל מעשיהם נאלץ משה לברוח ממצרים. הם מופיעים שוב כאשר משה מצווה את בני ישראל שלא לצאת לאסוף את המן בשבת מכיוון שהוא לא יירד. גם שם, דתן ואבירם ניסו “להפריך” את משה רבנו. אפשר היה לחשוב שהמסקנה המבוססת על תוצאות קודמות תהיה שלא לטרוח להרגיע אותם. עם זאת, חז”ל מציינים שצריך להיזהר כל כך ממריבות, שגם במצבים כאלה יש לנסות לכבות את האש לפני שתתפשט. הרב דונר מוסיף הסבר אחר מבחינה הלכתית. יש רעיון בהלכה שנקרא “חזקה” – דבר שקורה פעם אחר פעם שאנחנו יכולים להניח שיימשך באותה דרך. על פי המילה “מחזיקין” ברש”י (טז:יב), ניתנת לנו הנחיה הלכתית: מריבות הן כל כך חמורות עד שאיננו משתמשים בכלל בחזקה אלא הופכים כל אבן כדי לנסות ולהימנע מלהמשיך את המריבות.

יש בדיחה שנאמרה על איש עני שהלך לבקש תרומה מיהודי עשיר, שבדרך כלל העניק לו תרומה קטנה ומעליבה. למסכן הזה לא הייתה ברירה אלא לבקש ממנו נדבה. לאחר שהוא הגיע לביתו של העשיר וצילצל בפעמון, הוא הכין את עצמו להשפלה שציפה לקבל בעוד כמה רגעים. ברם היום, לעשיר הזה היה יום נפלא במיוחד ולמעשה היה במצב רוח נדיב. עם זאת, העני כבר היה כל כך מוטרד מהתגובה הצפויה, עד שברגע שהעשיר פתח את הדלת, האומלל הזה צרח עליו,”למה אתה מבייש אותי ככה?!”

בואו ננסה להיזהר ולשפוט כל אדם לפי מצבו הנוכחי.