“וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק” (במדבר כב:ז)

המדרש מספר לנו על אשתו של און בן פלת ועליה מציין את הפסוק: “חכמת נשים בנתה ביתה“. הגמרא מספרת (סנהדרין קט:) “אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא” – שכאשר און בן פלת חזר הביתה, נרגש מהוויכוח בין משה לקורח, היא העירה, “מה זה משנה לך? או שמשה יהיה המנהיג או שקורח יהיה המנהיג, אבל כך או כך, אתה לא תהיה!” נראה לי שזו הערכה מאוד פשוטה של המצב. מה הייתה החוכמה המיוחדת בתגובתה?

אני זוכר לפני שנים שראיתי ויכוח בין שני אנשים על סיפור כלשהו מהחדשות. כל אחד הציג במרץ את גרסתו על העובדות. היה ברור לי ששניהם לא היו נוכחים באירוע בפועל – אלא הם הסתמכו על דיווחים על המקרה שנאמרו על ידי אחרים. לאחר שאימתתי זאת, שאלתי את שניהם את השאלה הברורה, “למה אתה נלחמים על ענין שאף אחד מכם אינו בטוח שבכלל יודע משהו עליו?”

יש כאלה שמתעסקים בתחום שלום בית, שממליצים לא ללכת לישון תוך כדי ויכוח. אמנם יש זמנים שכדאי להסדיר את הדברים לפני שהם צומחים, אך לפעמים הפסקה, כמו לישון ולהתעורר עם מצב רוח חדש, יכולה לתת לאדם השקפה אחרת לחשוב מחדש על מה שנעשה ולשנות את הכיוון.

נראה לי שאשת און בן פלת הבינה שאם היא תדון על הנושא של הויכוח בין משה וקורח, לא יהיה לה שום סיכוי לשנות את דעתו של בעלה. אז היא ניסחה מחדש את המצב באופן שלא היו צריכים להתווכח בנושא ראש בראש. זו אכן חוכמה!

הדעת זקנים בעלי תוספות שואלים על הפסוק: “וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם” (במדבר כב:ח)
מדוע זקני מדין לא נשארו שם? כששמעו כי בלעם התכוון לבקש מה’, אביהם של עם ישראל, אם מותר לו ללכת איתם, הם חשבו שברור שאב לא שונא את בניו, אז מה ציפה בלעם כתשובה לבקשת רשות לקלל את בניו של ה’? לכן הם עזבו.

הרב זייצ’יק מצטט את הדעת זקנים הזה כדי להזכיר לנו שכדאי לאחר שנתחיל איזה פעולה בהתרגשות יתרה, לקחת הפסקה, לחשוב עליה מחדש, ולהחליט שוב אם כדאי להמשיך עם הפעולה.

מספרים על ר’ חיים מוולוז’ין שכאשר רצה לפתוח את מה שמכונה כיום “ישיבה קלאסית”, הוא התייעץ עם הגאון מווילנה. הגר”א הרתיע אותו. ר’ חיים לא הצליח להוציא את הרעיון מראשו ולאחר כמה שנים שוב העלה את הנושא עם הגר”א. הפעם הגר”א תמך בו בהתלהבות. ר ‘חיים שאל אותו, “מדוע הפעם אתה תומך ברעיון, אבל לפני כמה שנים היית נגד?” הגר”א ענה, “הפעם היו לך כמה שנים טובות של מחשבה לפני ששאלת את השאלה.”