מחלוקתו המפורסמת של קרח מופיעה, כמובן בפרשתינו, ומוזכרת גם כן בפרשת פנחס. מענין לציין כי בפרשתינו, קרח מתואר כבר פלוגתא של משה רבינו ואילו בפרשת פנחס, קרח מתואר כחולק על הקב”ה :

“…בעדת קרח, בהצותם על ד'” [במדבר כו:ט]

הבדל זה הינו די מהותי. אם קרח (רק)חולק על משה רבינו, נראה שאמונתו בד’ היא איתנה. אבל בפרשת פנחס מבואר שקרח, בעצם, חלק על מלכותו של בורא עולם. לדעתי, די ברור שמכיון שמשה רבינו היה שליחו הנאמן של הקב”ה – כל מחלוקת עם משה היתה, בפועל, מחלוקת עם ד’.

אמנם, הסבר זה אינו מספק, במיוחד כשנתחשב במדרש תהילים [תהילים:ב] שמתאר את מחלוקתו של קרח על ידי המילים “…על ד’ ועל משיחו” – הרי שחלק קרח על שניהם ! או לחילופין, כפי הסברו של בעל התפארת שלמה, מחלוקתו של קרח היתה עם ד’ ועם אהרון הכהן שהיה משוח בשמן המשחה. אבל ברור שקרח לא הסתפק בחילוקי דעות עם אנשים בלבד, אלא חלק גם על השכינה. השאלה הבולטת היא – איך נתדרר קרח למחלוקת שכזו ?

פעמים רבות, כשישנם חילוקי דעות אצל זוג – המחלוקת ביניהם היא לא על הנושא הנידון – שלעיתים טריוויאלי לחלוטין (כגון שימוש בשפופרת המשחת שיניים – האם מחליקים את השפופרת מלמעלה או למטה ?). אלא עצם המחלוקת היא – דעתו של מי יותר חשובה ? מי תופס מקום יותר חשוב בבית ?

אם היתה לאדם אמונה איתנה בקב”ה, אז היתה לו אמונה גם במנהיגי כלל ישראל. כך נוכל להבין את המדרש תהילים והסברו של התפארת שלמה. קרח, בעצם חלק על הקב”ה – אבל מחלוקת עקרונית זו התבטאה במחלוקתו על “משיח ד'”.

פעמים רבות שומעים שאלות על גזירות ודינים מדרבנן. שאלות אלו באמת צריכות להיבחן במבחן האמונה, האם ה”מחלוקת” המתבטאת של ידי שאלות אלו היא בעצם סימפטום של “מחלוקת” יותר עמוקה ובעצם מנסה השואל לפרוק עול מלכות שמים לחלוטין. שמעתי ביטוי יפה להבדל זה מאת בן דודי, ניתן לשאול על דינים דרבנן – אבל רק עם סימן שאלה בסוף (?) ולא עם סימן קריאה (!).

בזמן האחרון, אנחנו עדים לתנועה הנקראת “יהדות פתוחה”. אנשים אלו מתיימרים לשמור על חוקי ההלכה על אף שמרשים לעצמם להתנגד אל חוקים אלו. ברור לכל מי שמעיין בכתביהם (ועדיף לא לעשות זאת !), שבעצם, התנגדותם היא עם כל מהלך המסורה מהר סיני ועד דורנו. תנועה זו, יחד עם כל התנועות בכל הדורות, שמתכחשים לנכונות דרכי המסורה, יפלו לצידי ההיסטוריה ויבלעו על ידי האדמה כלא היו. בדיוק כמו קרח ועדתו.

נקוה כולינו לימים ש”מלאה הארץ דעה את ד’ כמים לים מכסים” [ישעיה יא:ט]