כשנסתכל על סיפורו של בלק, ונסיונותיו לקלל את עם ישראל על ידי הקוסם, בלעם עובדה אחת “קופצת” מול עינינו. פעמים מספר, בין בחלום ובין על ידי מלאך, בלעם מוזהר – אל תקלל את העם. נשמע כאילו הקב”ה “חושש” מקללת בלעם. מה פשר חשש זה ? הרי הקב”ה יכול פשוט להפר כל “קללה” שבלעם היה מוציא מפיו?

שמעתי פעם מדרש שמספר על בריאתו של מלאך המוות. כאשר מלאך המוות נברא, הוא התלונן לקב”ה ואמר שבני האדם ישנאו אותו בגלל תפקידו. הקב”ה הרגיע אותו ואמר שכאשר שאדם מת, תמיד יש סיבה. הסיבה יכולה להיות נהיגה מסוכנת או רשלנות בשמירה על מצבו הבריאותי.  “אבל תמיד יש סיבה ובני האדם יאשימו את הסיבה ולא אותך”, אמר הקב”ה למלאך המוות. אני, אישית, מוצא את המסר הזה מאוד מעניין. אפילו שכולנו יודעים שהקב”ה הוא זה שמחליט על גורלו של כל חי, יותר קל לנו להתנחם בפרטים הטכניים להאשים את הסימפטום, ולא את הגורם האמיתי.

אז ברור שהקב”ה יכול להפר את קללות בלעם. אבל אם היה עושה זאת, עם ישראל היה מפסיד ערוץ תקשורת חשוב בינו לבין בוראו.

בואו נראה מה היה קורה אם בלעם היה מקלל והקב”ה היה מבטל את הקללה. נניח שראובן חטא ודבר לשון הרע. יום למחרת, נחש כמעט נושך את ראובן. לצערנו, ראובן עלול לתלות את המקרה המפחיד בקללת בלעם ולשמוח בהצלה שכנראה עלתה לו מהעובדה שהקב”ה בטל את הקללה. זאת בניגוד למסר הנכון שהיה ראובן אמור לקחת – התעוררות לתשובה על מעשי ה”נחש” שלו !

יש לנו, כבני אדם, את הנטיה למצוא “סיבות” לכל דבר שלילי שפוקד אותנו. הלקח הנכון שעלינו לקחת ממעשה בלעם הוא שמקור כל המקרים הינו הקב”ה, ועלינו לנתח את האירועים בהתאם לעובדה בסיסית זו. אם נצליח לחדד את ראייתנו , נבין שאפילו קללה “מוצלחת” של בלעם – אין לה כח לגעת בנו.

(מבוסס על רעיון מהחיד”א)