אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. (בְּמִדְבַּר יג:טז)

מה הניע את משה רבינו להחליף את שמו של יהושע ? על פי התרגום יונתן, משה רבינו ראה את עניוותו של יהושע, אולם לפי רש”י, החלפת שם זה היתה תפילה להציל את יהושע מלהשתתף בעצת המרגלים. שאלתינו די ברורה – מה הקשר בין שני פירושים אלו ? מה המחנה המשותף בין ענוה והינצלות מעצת המרגלים ?

בעל החיד”א מזכיר לנו שענווה היא מידה אחת של משה רבינו שהתורה משבחת בפירוש. על פי רמת הבנה פשוטה, ניתן להבין שמכיון שמשה רבינו הכיר מקרוב את כוחה של מידת הענוה, הוא הרגיש שמידה זו תהיה מקור הצלה ליהושע מעצתם של המרגלים. הסיבה טמונה בהבנת מניעם של המרגלים. על פי חז”ל, המרגלים חטאו כי הרגישו, ביודעים או בתת הכרתם, שכניסה לארץ ישראל תגרום לשינוי מהותי בהיררכית השלטון, ותשאיר אותם כפשוטי עם. לכן ניסו לשכנע את העם נגד המקום המובטח. אבל, יהושע, לעומתם, יינצל מכך דרך עניוותו כי אין לו דאגות על ה”ג’וב” ואינו חפץ בכבוד הנלווה.

נוכל להבין, על פי רעיון זה של החיד”א, שמשה רבינו היה חייב לראות את מידת הענווה בתוך יהושע ורק אז תכול ברכתו עליו. נוכל גם כן למצוא נקודות חוזקה בתוך עצמינו ולהתגבר על נסיונותינו דרכם.

כדוגמא לכך, פעמים רבות, אנו מוצאים את ריכוזינו בתפילה מרחף ממנו והלאה. סיבוב קל של הראש מראה לנו בית מדרש מלא במתפללים שמלאים כוונות ודביקות בבוראם. מחשבות של יאוש ודחיה מתגנבים לראש. היצר לוחש לנו “כנראה אתה לא אחד מהמתפללים בכוונה, וותר על זה ותצליח באזורים אחרים חייך”. מה לעשות ? המלצתי האישית, היא לחשוב על אתגר כל שהוא שהתגברנו עליו ולנווט את אותם רגשות הצלחה ומסוגלות לנידון דידן.

ניתן גם להשתמש בסגולה המצויינת בספר משנה ברורה [צח:ב] : ניתן לומר (או לחשוב) את הפסוק – “לב טהור ברא לי א-לוקים, ורוח נכון חדש בקירבי”. מילת “חדש” מרמזת שבקשתינו היא לא לכח שאף פעם לא היה לנו – אלא לחדש כח שהיה קיים זה כבר !

בתפילה קטנה זו נוכל להתגבר על יצרינו – כדוגמת יהושע בן נון –

בכוחינו הדבר !