כתוב שמשה רבנו התקשה בעשיית המנורה, עד שאמר לו הקב”ה “השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה”(רש”י כה:לא).

מדוע ה’ דרש ממשה לעשות את המנורה, אם זה היה דבר שהוא לא היה מסוגל לעשות? למה לא עשה ה’ את המנורה בעצמו, בלי לתבוע מאמץ – לכאורה חסר תועלת- ממשה?

אנו יודעים כי אחד מכלי המשכן המייצגים את התורה היא המנורה (ארון הקודש הוא השני). על בסיס זה, עונה החת”ם סופר על שאלתנו. כדי להצליח בלימוד תורה, עלינו להבין כי הצלחתנו היא מתנה מאת ה’. אמנם עלינו לעמול ולהתייגע בתורה, וע”י זה ה’ מבטיח שנגיע להבנה אמיתית. אך עם זאת, הבנה זו היא למעשה מתנה מה’, כפי שאנו אומרים “יגעת ומצאת” – בבחינת מציאה, ולא כתוצאה של עבודתנו.

לעיתים קרובות אדם יכול ללמוד סוגיא בגמרא, פסוק בחומש, או משנה, ורוצה לחדש איזו שהיא סברא או פירוש. הגישה הקלאסית היא שלא מספיק לומר “שטיקל תורה” יפה, אלא חובה עלינו למצוא מקור לחידוש שלנו. למה? מכיוון שאנו לא מייצרים תורה חדשה, אלא רק מבהיר