בשבועות האחרונים, ובמיוחד בימים האחרונים, רבים מאיתנו ציפינו בהתרגשות לקמפיין שלנו להקים בניין חדש. חלק מהתהליך הזה הוא כדי שכולנו נחשוב עליו ונעריך את מטרת בית הכנסת. בית הכנסת הוא מקום בו אנשים מתכנסים להתפלל. לא אולם חברתי, אבל בכל זאת מקום בו אנו מתחברים עם החברים שלנו, מקימים מניין, וגודלים יחד בעבודת ה’. החברות הזו מגיעה עם משיכה מפתה לדבר או אפילו רק לומר כמה מילים, מה שאנו יודעים שאינו ראוי בבית הכנסת.

אנשים מעריכים את ההזדמנויות שלהם להתפלל בבית הכנסת, מכיוון שהם באמת רוצים לצמוח ברוחניות שלהם. עם זאת, בין נשים ובין גברים, כאשר מביאים את ילדיהם הקטנים לבית הכנסת הם חייבים לטפל בהם, וקשה להם לשבת בשקט לתפילה שלמה. נותרה הדילמה האם להשאיר אותם בבית, או להביא אותם לבית הכנסת כדי לספוג מהאווירה, למרות שזה עלול לגרום להורים עצמם רמה פחותה של כוונה, היות שהם צריכים לדאוג לילדיהם?

שמעתי שבקהילה הגרמנית נוהגים שלא להביא ילד לבית הכנסת עד שהוא יכול לשמור על גופו נקי, ואז הם לובשים ציצית ויושבים בבית הכנסת ליד אבותיהם. הילדים הקטנים האלו מסוגלים לשבת ליד אביהם בשקט, עד סוף התפילה. לא פעם שאלתי את עצמי איך ההורים האלה מצליחים לגדל את ילדיהם להיות מסודרים ולהתנהג כל כך טוב?

בפרשת השבוע יש דיון בין פרעה ומשה רבינו לגבי מי ילך למדבר לעבוד את ה’. משה אומר “בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו…“, שניקח את כל הילדים איתנו. פרעה ענה, “לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה’ כי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים” – העבודה היא עניין למבוגרים בלבד. ה”זית רענן” מסביר שפרעה ציין שהילדים הקטנים יעכבו את יכולתכם להתרכז ולעבוד את ה’ כראוי, כי תצטרכו לטפל בהם”. משה רבנו התנגד. “החוויה החיובית, וההתרגשות שיקבלו ילדינו, ישפיעו עליהם ועל בניהם לדורות, אז את המחיר של ההסחה הזו שווה לשלם.”

יהודי גרמניה הצליחו להוות דוגמא יפה, שכן הם בעצמם עמדו יציבים ובשקט לאורך כל התפילה בלי להסיח את דעתם או לחפש אחר דברים אחרים לעשות. נדמה לי כי קומתם האדירה הזו עשתה רושם על הצעירים, וגם להם הייתה יראת כבוד נאותה לבית הכנסת שלהם – “מקדש מעט”.

עכשיו, כשאנחנו מתקדמים בחיים וחושבים שוב ושוב על מקומו המיוחד של בית כנסת בחיינו, ראוי שנחזק את עמדתנו שלא לבזות את המקום הקדוש הזה, שנגיע בזמן, ושלא נדבר לאורך כל התפילה, ועם זה נציג דוגמא ראויה לדורות הבאים ולעצמנו. הבאת ילדינו לבית הכנסת היא זכות עבורינו ללמד את ילדינו כיצד להתנהג במקדש מעט שלנו.