ידוע שחג השבועות הוא הזמן בו אנו חוגגים את מתן התורה. לוחות הברית היו הביטוי הפיזי של הקשר שלנו עם ה’. עם זאת, אותו הסמל המקורי לקשר שלנו נשבר על ידי משה רבנו כמעט מיד. ורק לאחר כמה חודשים קבלנו את הלוחות השניות. השל”ה הקדוש מספר לנו שהן היו אותו הדבר בדיוק – העתק מושלם של המקור. ההבדל היחיד בין הלוחות הראשונות לשניות היה שהראשונות נעשו על ידי ה’ עצמו, בעוד שהלוחות השניות נחצבו על ידי משה רבנו.

מה המשמעות של הבדל זה – מה בא לידי ביטוי בהבדל במי שייצר את החפץ? ברצוני להציע מושג מקביל, שמוצאים בעניין יום טוב של חג השבועות עצמו. חז”ל מלמדים אותנו כי ביציאת מצרים, כלל ישראל הועלה לרמות גבוהות של הבנה רוחנית. עם זאת, במהלך הספירה, הם היו מחויבים לגדול כדי להיות ראויים לאותן רמות גבוהות. זה הושג בחג השבועות לאחר שעלו ל49 שערי קדושה. מראש הגענו לגבהים רוחניים, כמתנה מהשם יתברך. חג השבועות מסכם את הצלחתנו וההישג הרוחני שלנו.

ר ‘גדליה שור מציין שכלל ישראל חטאו בכך שיצרו את עגל הזהב עם “עשייה” (“קוּם עֲשֵׂהלָנוּ...” שמות לב:א). מידה כנגד מידה, משה רבנו היה צריך לחרות את הלוחות בעצמו ולבצע פעולה מקבילה של “עשייה” כדי לתקן את היחסים שלנו עם ה’. זו הסיבה שהלוחות השניות היו צריכים להיעשות על ידי משה, שכן היינו צריכים לתקן את העבירה כדי להגיע לתשובה.

נראה כי הרעיון של חג השבועות, ובמיוחד המנהג הידוע להישאר ערים ולעסוק בתורה כל הלילה, קשור גם לתיקון שגיאות עבר. כלל ישראל ישנו עד מאוחר בבוקר של יום מתן תורה, ולכן אנו נשארים ערים כל הלילה כדי לתקן את הטעות הזו.

ישנו היבט שני לתשובה שאנו משיגים כשאנחנו ערים כל הלילה בחג השבועות. הגמרא בפסחים סח:ב אומרת “אר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מט יום שניתנה בו תורה הוא“, שכולם מסכימים כי בחג השבועות, יש להקדיש חלק מיום חג שבועות להנאה פיזית. רש”י מסביר (ד”ה דבעינן נמי לכם) “שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו”. רש”י משתמש במילה משונה – “נוח” – כלומר זה נוח לנו. רש”י מנסה לומר שהשמחה של היום היא שאנחנו לא חווים חיים עם התורה כקושי או לחץ, אלא זה עולה בקנה אחד עם הצרכים הגופניים והקיום שלנו. אף כי פעמים רבות אנו עשויים לחוש ש”התורה היא חיינו” היא לא תחושה טבעית, לאחר שערים לילה שלם ולומדים בהתמדה, אנו חשים סיפוק שאין כמוהו. הלילה הזה של חוסר שינה למעשה נותן לנו הנאה פיזית. רעיון זה נמצא במשנה בפרקי אבות ו:ד “פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה… אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה”. כך גם אנחנו שנשארים ערים כל הלילה (למרות שבדרך כלל אנשים שנשארים ערים כל הלילה מרגישים אומללים), ובכל זאת אנחנו חשים התלהבות בבוקר, בזה חוזרים גם אנחנו למקור היהודי שלנו.

שנזכה להרגיש את השמחה של קבלת התורה!