קיימת מצוה של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר. חיוב זה נלמד מפסוקים בפרשתנו. מלבד עצם הסיפור, אנו מקיימים כל מיני מעשים והנהגות כדי להמחיש את הסיפור, ובזה, מחזקים את אמונתנו.

אומר ספר החינוך – “אדם נפעל כפי פעולותיו”

בעל ספר ההפלאה מרחיב את רעיון זה ומפרש את הפסוקים הבאים:

”כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ…“ ”לְמַעַן תְּסַפֵּר באזני בנך…“ [שמות י:א-ב]

הכבדת לב פרעה לא היתה רק אמתלא להעניש אותו יותר בחוזקה, אלא, סיבה להרחבת כל מערכת הניסים במצרים – ויצירת במה יותר רחבה לנפלאות הבורא.

ברעיון זה מסביר בעל ההפלאה את תשובתנו לבן הרשע. באיזו זכות נגאלו אבותינו ממצרים ? בזכות הסיפור השנתי וההתחזקות באמונה שהוא מביא לנו, הצאצאים של יוצאי מצרים. ומכיון שהרשע מסרב לקחת חלק בחיזוק אמונה זה – הוא מוותר בזה על חלקו בסיבה ליציאת מצרים, וכמובן על מקומו בין יוצאי מצרים עצמם.

בלומדנו את פרשת יציאת מצרים השבוע, נוכל להתמקד בניסים ובנפלאות שהביא הקב”ה כדי להתחזק באמונתינו ולהרחיב את ידיעותינו בנושא, ולבוא לידי הכרה ברורה בגדלות גאולתם של אבותינו בידי הקב”ה. ובזכות הכרתנו זו, נזכה לראות עוד גאולות, ישועות ונחמות בביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן.